המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Siedlce, גבר עם דליי-מים בגטו.
ארכיון יד ושם, 78CO5
Poland ,Siedlce, בני הזוג Lewin בכיכר השוק, בגטו.
ארכיון יד ושם, 78DO8

עם פרוץ מלחמת העולם השניה חיו בשיידלצה כ-15,000 יהודים, שהיוו כמעט מחצית מתושבי העיר. הם התפרנסו בעיקר ממסחר וממלאכה והיו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים. רבים החזיקו בחנויות ובדוכנים. בעיר פעלו ארבעה בנקים יהודיים, איגודים מקצועיים יהודיים, וכן מוסדות צדקה וסעד, ביניהם בית יתומים, בית זקנים ובית חולים יהודי. בתחום החינוך פעלו מספר "חדרים מתוקנים", גני ילדים בעברית וביידיש, בית ספר עברי של רשת "תרבות", בית ספר עממי ביידיש ומספר ספריות יהודיות.
בשיידלצה פעלו מגוון של מפלגות ותנועות נוער ציוניות והוקמו בה חוות הכשרה חלוציות. בעיר פעלו גם סניפים של ה"בונד" ושל "אגודת ישראל". הופיעו מספר כתבי-עת יהודיים, בעיקר עיתונות מפלגתית. ב-1920 נרצחו בעיר כ-25 יהודים בידי כוחות צבא פולין בחשד ששיתפו פעולה עם הסובייטים, בעת שאלו שלטו בעיר מספר שבועות.
שיידלצה נכבשה בידי הגרמנים ב-11 בספטמבר 1939 ומיד החלו בעיר מעשי ביזה בחנויות של יהודים, חטיפת יהודים לעבודות כפייה ואף רציחות. כעבור ימים אחדים פינו הגרמנים את שיידלצה ובמקומם נכנס לעיר הצבא האדום, אך לאחר שבועיים נסוג מזרחה, על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. מאות מתושבי העיר, רובם הגדול יהודים, התלוו לצבא האדום הנסוג.
עם שיבת הגרמנים לעיר ב-10 באוקטובר 1939 התחדשו מעשי הביזה והחטיפות לעבודות כפייה, שהתבצעו במחנה בוונגרוב (Węgrow). כמו כן החלה אפליה לרעה כלפי היהודים באספקת המזון, שהתנהלה באחריות הפולנים.
בסוף נובמבר 1939 נצטוו היהודים להקים יודנרט בן 25 חברים, בראשו עמד בתחילה נחום ויינטראוב, פעיל ציוני מקומי. אולם למעשה מילא את התפקיד מנהל בית החולים היהודי והממונה על ענייני הבריאות ביודנרט, ד"ר הנריק לבל. הוקם גם שירות סדר יהודי של 50 שוטרים שבראשו הועמד ישעיה גולדברג.
בדצמבר 1939 הוטל על הקהילה קנס של 20,000 זלוטי. ערב חג המולד, בליל ה-24 בדצמבר 1939, שרפו הגרמנים, בסיוע שוטרים פולנים, את בית הכנסת הגדול, בית המדרש ומשרדי הקהילה היהודית ששכנו בסמוך להם. כל הפליטים ששהו בבית הכנסת באותו זמן נספו. ב-1 בינואר 1940 נצטוו היהודים לענוד סרטי זרוע צהובים ועליהם מגן-דוד.
ב-12 ביוני 1940 גויסו רבים מהיהודים לעבודות ניקוז לאורך הנהר ליווייץ ( Liwiec), שבמהלכן נרצח יהודי ונפצעו כמה נוספים. בתקופה זו הועברו יהודים משיידלצה למחנות עבודה באזור לובלין.
באוקטובר 1940 אישרו הגרמנים את יוזמת היודנרט להקים בתי מלאכה בשיידלצה ואף אושרה חזרתם לעיר של חלק מעובדי הכפייה. בנובמבר 1940 נערך מיפקד ברחובות בהם התגוררו יהודים רבים. הוטל תשלום כופר נוסף. חלק מהחנויות הוחרמו, ועל יתר החנויות הוטלה חובת סימון במגן דוד. במרס 1941 נרצחו 6 יהודים בפוגרום באזור המגורים היהודי של העיר.
ב-1 באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמת שני גטאות בשיידלצה. "הגטו הגדול" מוקם באזור השוק הישן ובכמה רחובות סמוכים, והיו לו שני שערים. שוכנו בו כ-10,000 יהודים. "הגטו הקטן", שנקרא גם "המשולש" (“Draiek”) , הוקם בשכונת עוני ובו שוכנו כ-2,000 יהודים. שני הגטאות נסגרו באוקטובר 1941, אז נאסרה הכניסה אליהם לפולנים ולגרמנים והם הוקפו בגדרות תיל. תנאי הקיום הקשים והצפיפות הרבה הביאו להתפרצות מגפות, בהן נספו 25 איש ביום בממוצע. בית החולים היהודי הועבר לתחומי הגטו, ומילא תפקיד חשוב בהתמודדות עם המגפות. היודנרט תמך גם במעון-יום ליתומים שפעל בגטו, בו ניתנו ארוחות לילדים, והתקיימה פעילות חינוכית.
בדצמבר 1941 נצטוו היהודים למסור לגרמנים את כל הפרוות שברשותם, וב-1942 הוטל כופר נוסף.
במרס 1942 נרצחו 10 יהודים שנלקחו לעבודת כפייה במחנה סטוק לצקי (Stok Lacki). בתקופה זו הצליח היודנרט לפטור מעבודה שלוש קבוצות יהודים מהגטו: בעלי תפקידים (בעיקר חברי היודנרט, פקידים שעבדו בשירות היודנרט ואנשי שירות הסדר היהודי), מועסקים בשירותם של מוסדות פולנים, וחולים שקיבלו פטור מעבודה מידי רופאי בית החולים היהודי בגטו. הרופאים השתדלו לשחרר מעבודה רבים ככל האפשר, אך באביב ובקיץ 1942 גדלו מכסות עובדי הכפייה שדרשו הגרמנים.
ביוני 1942 נשלחו למחנה מיידנק פועלי כפייה מהגטו. ביולי נרצחו 13 פועלים יהודים שלא התייצבו בזמן לעבודה.
ב-21 באוגוסט 1942 כותר "הגטו הגדול" בידי אוקראינים, אנשי "המשטרה הכחולה" הפולנית ואנשי ס"ס. למחרת, ה-22 באוגוסט, רוכזו יהודי שיידלצה יחד עם כ-9,300 יהודי העיירות מורדי (Mordy) ולושיצה ( Losice) בכיכר הסמוכה לבית העלמין היהודי ובאזור בית הכנסת השרוף, והחלה אקציה, שנמשכה עד 24 באוגוסט 1942. לאחר סלקציה נרצחו בכיכר ובבית העלמין היהודי כ- 2,300 יהודים, וכ-600 גברים יהודים בין הגילים 40-16 הועברו אל "הגטו הקטן" . השאר, כ-10,000 במספר, וביניהם גם אנשי שירות הסדר היהודי, גורשו למחנה המוות טרבלינקה. כ-2,000 יהודים שלא הצליחו להידחק אל הקרונות מחמת הצפיפות נרצחו במקום. ראש היודנרט לבל סרב להצעה לעבור ל"גטו הקטן", ונרצח ביומה האחרון של האקציה בבית החולים בגטו, יחד עם כל הצוות הרפואי וכ-100 חולים. בסך הכל נרצחו במהלך אקציה זו כ-13,000 יהודים. כ-200 יהודים נוספים שנתגלו לאחר מכן בחיפושים ב"גטו הגדול" נרצחו אף הם. מגורשים אחדים נמלטו מהרכבת, שבו לשיידלצה והתגנבו אל "הגטו הקטן". ב-26 באוגוסט נלקחו כ-30 נשים יהודיות מן "הגטו הקטן" לשם מיון רכוש המגורשים ולאחר תום עבודתן נרצחו בבית הקברות היהודי.
ב"גטו הקטן" רוכזו יהודים עובדים ויהודים נוספים שעדיין הורשו להישאר בעיר, כ-2,000 יהודים ובהם כ-550 עובדים שהועסקו בידי גרמנים ואחרים. הוקם יודנרט חדש, בראשו הועמד הרש אייזנברג, סגן יושב-ראש היודנרט הראשון.
בספטמבר 1942 פוזרו רוב תושבי הגטו למחנות עבודה קטנים שהוקמו באזור שיידלצה, בהם נספו רבים עקב תנאי העבודה הקשים. מצוקת המזון והצפיפות בגטו היו קשות ביותר. ב-26 בספטמבר 1942 נערך גירוש נוסף של יהודי המקום לטרבלינקה.
"הגטו הקטן" חוסל ב-25 בנובמבר 1942, אז גורשו תושביו ברגל למחנה העבודה הסמוך בגסי-ברקי (Gasie-Barki), שם שהו כמה ימים בגטו פתוח עם כ-1,000 יהודים מעיירות סמוכות. ב-30 בנובמבר הוחזרו יהודי שיידלצה ברגל לעיר. בדרך נרצחו כמה מאות מהם בידי השומרים האוקראינים והיתר גורשו משיידלצה לטרבלינקה. במהלך הגירוש הצליח המסגר היהודי שמחה ויליק לפרוץ את דלת אחד הקרונות ברכבת ועשרות יהודים נמלטו, אולם רובם נורו בידי השומרים האוקראינים.
נותרו בשיידלצה כ-500 יהודים, שעבדו בחמישה מקומות עבודה. בינואר 1943 נרצחו 150 מהם. כמה עשרות הצליחו לברוח במהלך החורף והשאר נרצחו בידי הגרמנים במחצית מרס 1943.