השנה אנו מציינים 62 שנה למשפטי נירנברג בהם הועמדו למשפט כמה מבכירי המשטר הנאצי. עתה, 60 שנה לאחר משפטים אלה, שוב צפים בתודעתנו מונחים כגון פשעים נגד האנושות ורצח עם ונראה כי הזמן הבשיל לדון בנושא יחסי ישראל-גרמניה ולהאיר זוויות רלוונטיות נוספות בנושא זה. שאלה חשובה בה נעסוק במאמר זה, שהיא אחת מן השאלות העולות מהדיון בנושא, הנה, האם השואה הותירה סימן בל ימחה בעם הגרמני?
במחקר ההיסטורי מקובל להתייחס לשלוש קבוצות מרכזיות בתקופת השואה: הקרבנות, המבצעים והעומדים מן הצד. האם גם על הקבוצה האחרונה, הגרמנים שחיו תחת השלטון והכיבוש הנאצי, רובצת עדיין האחריות על שתיקתם על שמדינתם סימנה את אזרחיה היהודים יחד עם שכניהם היהודים ורדפה אותם ולבסוף רצחה אותם? התשובה לשאלה זו מורכבת ונוגעת לנושאים רבים כגון חופש הביטוי ודעת הקהל וכוחם במשטר טוטאליטרי כמשטר הנאצי. ברם, סוגיית אופי מעורבותם של הגרמנים בשואה הנה בעלת תפקיד מהותי בעיצוב היחסים בין ישראל לגרמניה בעיקר בנושא דימויין של המדינות זו בעיני חברתה של זו. שאלת המשך היא האם אות קין ליווה את דור המבצעים, ובפרט גם את אלה, אשר לא נטלו חלק ממשי ברדיפות היהודים, אך בהיותם בני התקופה היוו חלק מהסביבה שנתנה יד למעשים באופן זה או אחר.
אשר על כן, אנסה לשאול כמה שאלות נוספות, האם גם גרמנים בני זמננו "מסומנים" בתודעה היהודית-ישראלית כצאצאי הרוצחים? וכיצד משפיעה תודעת השואה על אופי היחסים בין ישראל-לגרמניה. גיליון זה של העיתון המקוון מוקדש לנושא "יחסי ישראל-גרמניה וסוגיות בעיצוב הזיכרון". מומלץ לקרוא את כתבתה של עדה הרצברג הפותחת את הגיליון ונוגעת בשאלות אלה וביחסים בין המדינות בהווה.
בסקירה שלהלן אבקש להתייחס לשני סרטים משנת 2004 המהווים, במידה רבה, שתי נקודות מבט על יחסה של החברה הישראלית והגרמנית לשואה. הראשון הנו סרט ישראלי עכשווי הנוגע בסוגיה זו: "ללכת על המים" והשני הוא "הנפילה" סרט גרמני העוסק בימיו האחרונים של המשטר הנאצי.
"ללכת על המים" - כרזת הסרט
"ללכת על המים"
במאי: איתן פוקס
ישראל, 2004 / עברית, אנגלית וגרמנית (תרגום לעברית) / 103 דקות
עם פרוץ המלחמה ובמהלכה, נקרו בדרכו של קורצ'אק מספר הזדמנויות למוצא מן המעבר הכפוי לגטו. אולם, החלטתוכאמור, הסרט הראשון בו אדון הוא "ללכת על המים". בראשית הדברים יש לציין שהצפייה בסרט מומלצת לתלמידי תיכון בוגרים (בכיתות יא'-יב'): בשל התכנים המשולבים בעלילת הסרט, העוסקים בחלקם באלימות ובזהות המינית של גיבוריו, כדאי לשקול את מידת התאמתו לבגרותם של התלמידים ולרמתם הרגשית והקוגנטיווית.
"ללכת על המים" מעלה סוגיות רבות הנוגעות ליחסי ישראל-גרמניה. למן יחס דור הניצולים והדור השני לשואה לגרמנים ועד לסוגיית המשפט והעונש לפושעי המלחמה. עלילת הסרט בדיונית, אך יוצרי הסרט טוענים שהיא מבוססת, בחלקה לפחות, על סיפור אמיתי. עם השקתו זכה הסרט להצלחה מסחרית בארץ ובחו"ל. העובדה שהסרט פופולרי ומוכר לרבים מן התלמידים, עשויה לסייע בידי המורה בשימוש בו ככלי בדיון העוסק בנושא זיכרון השואה.
עלילת הסרט מגוללת את סיפורו של אייל, סוכן מוסד מוכשר המעורב במבצעים מורכבים וחשובים. לאחר מבצע המתרחש בחו"ל ומוכתר בהצלחה, שב אייל ארצה לטרגדיה אישית: אשתו איריס שמה קץ לחייה. בדמותו מגלם אייל את האתוס הישראלי הגברי הסטריאוטיפי: הן בקור רוחו והן בניתוק שלו מן העולם הרגשי. חודש לאחר מות אשתו, מציג בפניו מנחם - מפקדו במוסד, את היעד החדש שלו: איתורו של אלפרד הימלמן, פושע מלחמה זקן, שבעברו היה אחראי לגירוש יהודים מגרמניה למחנות. לאחר המלחמה נמלט הימלמן והסתתר בארגנטינה, שם זכה להגנת הרשויות, המוסד הישראלי עקב אחריו במהלך השנים אך נאסר עליו לפגוע בו בהיותו שם. מנחם מספר לאייל כי חודשיים לפני כן הימלמן נעלם. ככל הנראה עזב את ארגנטינה. כך נפתח הפתח ללכידתו. מתברר שלהימלמן שני נכדים: פִּיָה המתדנבת בקיבוץ בארץ ואחיה אקסל המתגורר בגרמניה ועומד לבקרה בקרוב. אייל נשלח לשמש לו מדריך בביקורו בארץ על מנת לברר האם יש בידי האחים מידע על מקום מחבואו של הסב. עבור מנחם, למשימה יש מטען ומניע אישי: הוא הצליח לחמוק מידיו של הימלמן, וכך הוא מציין, גם אמו של אייל.
אייל פוגש את אקסל, צעיר קוסמופוליטי, אופטימי ותמים. אולם לאחר זמן מה אייל מואס במשימה שהוטלה עליו ונחוש, לדבריו, לחזור לפעילות מבצעית "רצינית" יותר מרדיפה אחרי פושעי מלחמה קשישים. הוא מזלזל בתחילה בחשיבות המרדף אחרי הימלמן, אך בהמשך הזמן הוא הופך מעורב באופן אישי במשימה. על אף הבוטות, החספוס והסגירות הרגשית המאפיינים את אייל, הוא קושר עם אקסל בהדרגה קשרי ידידות, והמסע המשותף שלהם בארץ הוא רב משמעות, בעיקר מצדו של אייל, וחורג מגבולות ה"משימה". אקסל שזהותו המינית ההומוסקסואלית ואישיותו מהווים ניגוד כה בולט לאישיותו האטומה של אייל, מעורר באייל שאלות מהותיות לגבי זהותו שלו ועולמו הרגשי המסוגר. אקסל, שבעבר לא הקדיש מחשבה רבה לעבר של סבו במהלך השואה, נאלץ להתעמת במהלך הסרט עם העבר המשפחתי. עימות זה המגיע לשיאו לקראת סופו של הסרט מחייב את אקסל לנקוט עמדה ברורה בנושא. התנגדותו של אקסל לקשר השתיקה המשפחתי ותמיכתם ארוכת השנים בסב, היא רגע מפתח בעלילת הסרט ובסופו של דבר גואלת את הגיבורים מעברם שלהם.
"ללכת על המים" הוא סרט ישראלי, המנסה לעסוק ביחסי ישראל-גרמניה כפי שהם משתקפים בסיפור העלילה. מכיוון שמדובר בסרט עלילתי וקשה להבין סצנות בודדות מתוכו ללא ההקשר המלא, מומלץ לקיים את הדיון לאחר צפייה בסרט מתחילתו עד סופו.
הסרט עוסק בין היתר בתופעות כגון שנאת זרים עכשווית בגרמניה. זו משתקפת בסצנה שבה אקסל צופה בחבריו כשהם מותקפים על ידי חבורת גלוחי ראש בשל היותם בעלי זהות מינית הומוסקסואלית. סצנה זו, הממוקמת היטב בהקשרה בעלילת הסרט, נוגעת באוניוורסליות של גילויי השנאה והאלימות.
אייל הוא בן הדור השני לשואה ואילו אקסל ופיה הם שני צעירים גרמנים שסבם ביצע פשעי מלחמה בתקופת השואה. יחודו של סרט זה הוא בכך שהוא מנסה לבחון את המפגש בין יחס החברה הישראלית לשואה לבין יחס החברה הגרמנית. פערי הדורות מבטאים יחס שונה אל העבר הנורא ומיצגים נקודות מבט שונות המופנות אל אותה תקופה. פער דורות זה מוכר למחנכים, העוסקים בהוראת תלמידים צעירים. אולי במקרה זה הוא משקף מערכות מוסריות שונות? שמא נורמות אחרות?
במוקד הדיון
- רוב הגרמנים לקחו חלק בעוולות המשטר הנאצי, אם בהשתתפות פעילה בפשעים או בתמיכה סבילה. כיצד על פי הסרט ניתן לאפיין את יחסם של גרמנים צעירים לשואה? עם אילו קונפליקטים עליהם להתמודד? כיצד לדעתכם
- בסרט מוצג הבדל מהותי בין גרמנים - ילדיהם של הרוצחים, שילדותם עברה עליהם בשנות שלטונה של המפלגה הנאצית לבין בני הדור השלישי, במה מתבטא הבדל זה וכיצד ניתן להסביר את הפער בין הדורות?
- כיצד משקף הסרט "ללכת על המים" את נושא הגיליון – יחסי ישראל-גרמניה?
"הנפילה" - כרזת הסרט
"הנפילה"
במאי: אוליבר הירשביגל
גרמניה, 2004 / גרמנית (תרגום לעברית) 156 דקות
היצירה השניה בה אעסוק היא הסרט הגרמני השנוי במחלוקת "הנפילה" (Der Untergang) מ-2004. סרט זה מתאר את הימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה תוך התמקדות בקורותיו של היטלר ואנשיו בבונקר. התסריט מבוסס על ספרו של יואכים פסט שיצא לאור בגרמניה בשנת 20021. הסרט משיק לנושא הגיליון בעיסוקו בעיצוב זיכרון השואה שכן הוא מהווה התייחסות גרמנית עכשווית לתפקידו של היטלר במלחמת העולם השנייה ובשואה. שאלת חלקו ותפקידו בהשמדת היהודים במסגרת תכנית "הפתרון הסופי" העסיקה את חוקרי השואה במשך העשורים האחרונים ועודנה רלוונטית2. הצפייה בסרט מתאימה לבני נוער תלמידי החטיבות העליונות (כיתות יא'-יב'). יש לציין שהסרט דובר גרמנית.
הסרט נפתח בקטע קצר מראיון שנערך עם טראודל יונגה שהייתה אחת ממזכירתו האחרונות של היטלר. יונגה כתבה את זיכרונותיה בשנים האחרונות וסיפורה גם עמד במוקד סרט תיעודי3. הקשישה נזכרת באותם ימים בהם התחילה לעבוד כמזכירתו האישית של היטלר. טראודל יוצרת דיפרנציאציה מובהקת בין "הנערה ההיא" לבין דמותה כיום. היא מוסיפה ושואלת כיצד גורלה ניתב אותה וכיצד לא עמדה על טיבה של "המפלצת ההרסנית ההיא" כשהיא מתייחסת לנאציזם כתופעה. האם בדבריה ישנה חרטה?
הסרט מתאר את השבועיים האחרונים לקיומה של גרמניה הנאצית. האם העיסוק בפרק זמן כה קצר יכול לסייע בידינו ללמוד על טיבו של המשטר הנאצי הקורס? האם ניתן לזכות בתובנות משמעותיות מתוך פרק כה קצר וסופי בתולדות התקופה הנאצית? שחזור דרמטי של אירועים, לעיתים מכונה דוקו-דרמטי הוא התכה של שתי סוגות קולנועיות, זו התיעודית וזו הדרמטית המאופיינת בחרות אמנותית. במקרה זה ממוקם הסרט בתחום שבין הפרשנות לנאמנות לאירועים כפי שהתרחשו. ספרו של פסט, עליו מבוסס הסרט קריא ביותר, והמעבר למסך הקולנוע היטיב לשקף את רוח הספר. אולם הפרשנות שהעניק פסט לימיו האחרונים של היטלר מייצגת השקפה בעייתית ביותר בחקר תולדות השואה ובחלקו של היטלר בפתרון הסופי. פסט מגמד במובהק את השתתפותו-הכוונתו של היטלר את מדיניות ההשמדה הנאצית ואת חלקה של האנטישמיות בהשקפת עולמו של זה. הרי, האנטישמיות היתה אחד מאבני היסוד של האידיאולוגיה הנאצית והרייך השלישי. יתרה מכך, הסרט מפחית במרכזיותו וחשיבותו של ההיבט היהודי בתולדות גרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה.
כשיצא הסרט לאקרנים הוא עורר תגובות מעורבות. הטענה המרכזית של מתנגדיו היתה שהסרט מציג את היטלר באור אמפטי ואנושי מדי. שכן, הסרט מבקש לבחון את "אסונה" של האומה הגרמנית בראי הטירוף הסוחף וההרסני שהתנועה הנאצית הובילה. למעשה, כאן טמונה אחת מבעיותיו המרכזיות של הסרט, בכך שהוא מנסה לראות בעם הגרמני קורבן טראגי של פתולוגיה מידבקת. אותה מחלה מגולמת בחדות אכזרית עד מאוד בסצינה שבה מגדה גבלס, רעייתו של יוזף גבלס, שר התעמולה, אשר בהיותה נאצית קנאית, אינה מוכנה לקבל את נפילת המשטר הנאצי ומרעילה את ששת ילדיה כדי למנוע מהם לגדול ולהתבגר בעולם ללא נאציזם. יש חשש מסוים שהצגת הפן האנושי של היטלר, בריאותו הגופנית והנפשית הרופפת וחולשותיו, אף על פי שיש ביצוג זה ממש (באשר לימיו האחרונים), תעורר בצופים אמפטיה לדמותו ובכך למניעיו. הצגת הציות העיוור והקיצוני לצו הפיהרר, המעוררת תהיות לאור המחקרים ההיסטוריים האחרונים על היטלר4, עלולה לטשטש את האחריות הקולקטיווית המוטלת על ציבור הבוחרים של העם הגרמני לעלייתו של הלה לשלטון. מחקרים אלה מדגישים את הצייתנות הגורפת של הציבור הגרמני להיטלר וכן את מעורבותו בהתווית המדיניות האנטי-יהודית מראשיתה. חשוב לציין שהיבטים אלה אינם מוצגים בסרט באופן ראוי וההעדר זה מורגש היטב. עיבוד זה למהלך האירועים שהובילו לנפילתה של גרמניה הנאצית, המציב את ימיהם האחרונים של היטלר ואנשיו בבונקר, יוצר ניתוק מסויים בין העם הגרמני האזרחי מרצף ההתרחשויות שהוביל הרייך השלישי. למעשה החברה הגרמנית האזרחית מוצגת כקורבן של קומץ מנהיגיה של גרמניה הנאצית. ובעניין זה נשאלת שאלת מקומו ואחריותו של היחיד במהלך האירועים.
אחד הסיפורים המלווים את עלילת הסרט הוא סיפורו של פטר קרנץ, נער גרמני צעיר שמגוייס להגנת ברלין מול כוחות בעלות הברית. קבוצות נוער אלה שבשורותיהם היו גם ילדים צויידו, אם בכלל, בנשק דל ונדרשו להגנה על העיר בעיקר מפני הטנקים הסובייטים. קבוצות אלה היו עדות לאווירה הנואשת ששררה ברחובות ברלין בימיו האחרונים של המשטר הנאצי וכן גם לאכזריות שבה נהגו הנאצים בילדים ובני נוער כשהפכו אותם לבשר תותחים. הצגת דמותו של פטר ושילובה בעלילת הסרט מכוונת לעורר את אמפטיית הצופים לגורלם של בני הנוער ולהדגיש את ההיבט הטרגי בסיפורם של בני נוער וילדים גרמנים שנעשו לקורבנות המשטר.
בספרו, "נפילת ברלין"5 מתאר ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור, בין היתר, את הטרגדיה האנושית של הקורבנות האזרחיים במהלך התקדמות צבאות בעלות הברית ממזרח וממערב לגרמניה. אך במהלך הסרט מוצבת תימת אסונו של העם הגרמני כקורבן המשטר הנאצי באופן מרכזי ובלעדי ביותר. העובדה שמדובר בהפקה גרמנית עדכנית העוסקת בהיבט מרכזי ביותר בעבר הקיבוצי נושאת משמעות לעניינינו. באשר לתפקידו של היטלר בעלילת הסרט, כאמור, קיים תיעוד משמעותי על מעורבותו האישית של היטלר במדיניות האנטי-יהודית של המשטר הנאצי מראשיתו. האם לא ניתן לצפות שהיטלר, מוביל האנטישמיות הנאצית, לא יטול חלק פעיל ביותר בעיצוב מדיניות רדיפת היהודים קרי בפתרון הסופי שהוביל המשטר שעמד בראשו? מקוממת מאוד העובדה שהן בספרו של פסט והן בסרט לא הוקדש מקום לאנטישמיות שהיתה חלק כה מרכזי מן המשטר הנאצי ולגורלם של היהודים. שכן, בימים בהם עוסק הסרט גורשו האסירים היהודים מן המחנות במזרח, גוועים ורעבים לכיוון מחנות הריכוז בגרמניה, שם הותירו אותם לסבלם ימים ספורים לפני השחרור בידי בעלות הברית. היהודים נזכרים בסרט רק פעמים ספורות, בהקשרים עקיפים שאינם נוגעים בגלוי ברצח, בסצנה הראשונה, בשיחתם האחרונה של היטלר ושל אלברט שפר, אדריכל הרייך השלישי ושר החימוש במשטר הנאצי בה מביע היטלר את שביעות רצונו על כך ש"התעמת עם היהודים", בסצנה השניה נזכרים היהודים במסגרת צוואתו הפוליטית של היטלר ופעם נוספת במהלך ארוחת ערב עם המנהיגים המעטים שנותרו בבונקר.
בשנים האחרונות חל שינוי בזיכרון הקיבוצי הגרמני בנוגע לשנות המלחמה והשואה. לאחר איחוד גרמניה, ביקשה החברה הגרמנית להתבונן בעברה מזוית שונה. אחת האפשרויות שעמדה לרשותם של גרמנים רבים שבחרו לפסוע בדרך זו, היתה הפחתת חשיבות תפקיד העם הגרמני כ"מבצעים" תוך התבוננות בקורבנות הגרמנית במהלך המלחמה. למשל, בהקשר זה חזר ועלה לשיח הציבורי בגרמניה סיפור הפצצת בעלות הברית על העיר דרזדן שכונה "פשע מלחמה". כך נעשה שימוש ציני בסיפור טראומטי ורגיש זה על מנת להדגיש שמאורעות המלחמה והטרגדיות השלובות בהם לא פסחו על החברה הגרמנית. זאת על רקע קריאות ל"השבת הגאווה הלאומית הגרמנית". נשאלת השאלה, מה מקומם של השואה ומחולליה בתהליך הבניית הסיפר הלאומי הגרמני העדכני.
הדיון הציבורי בישראל בנוגע ל"נפילה" עסק, בין היתר, בשאלה האם יש מקום להפיץ את הסרט באקרנים בארץ. שאלה נוספת שעלתה היתה, האם יש להקדיש להיטלר "זמן מסך" בהיותו במרכז עלילת הסרט ומהו טיב הפרשנות שהעניקו יוצרי הסרט לחלקו של היטלר במלחמה ובשואה.
הסקירה הציגה אמנם את חולשותיו של הסרט, בעיקר באופי ובטיב הפרשנות שהוא מעניק לימיה האחרונים של גרמניה הנאצית. אבל יש לציין ששימוש זהיר ומושכל, בליווי הרקע ההיסטורי המתאים, בכמה מן הסצנות המוצגות בסרט יכול לשפוך אור על דמותו של היטלר והדינמיקה של ההנהגה הנאצית לקראת קצו של המשטר ונצחונן של בעלות הברית. מומלץ כמובן לדון במחלוקת שעורר הסרט, בסיבות לה ובשיקולים בעד ונגד הקרנת הסרט בישראל. לאור כל האמור לעיל ראוי להיזכר בציטוט מן הסרט שבפתח סעיף זה, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהעם הגרמני בחר בגורלו.
במוקד הדיון
- נסו לתאר את דמותו של אדולף היטלר כפי שהיא מיוצגת בסרט? מהי הפרשנות שמעניקים יוצרי הסרט לדמותו של היטלר?
- כיצד נתפשת מעורבותו של היטלר בשואה?
- האם וכיצד לדעתכם ניתן היה לייצגו אחרת?
- תנו דעתכם על הויכוח שעורר הסרט בארץ? האם לדעתכם ראוי היה להפיצו להקרנה בישראל? הביעו את טיעוניכם ונמקו אותם.
- "הנפילה" הוא סרט גרמני בן זמננו העוסק בתקופת מלחמת העולם השניה והשואה. כיצד המחלוקת שעורר משקפת את יחסי ישראל-גרמניה?
למידע על סרטים נוספים (עלילתיים, תיעודיים ועוד) והאפשרות לצפות בהם, ניתן לפנות למרכז הצפייה של יד ושם.
- 1. Fest Joachim, Der Untergang – Hitler und das Ende des Dritten Reiches, Alexander Fest Verlag, Berlin 2002.
- 2. קרשו איאן, תפקידו של היטלר בפתרון הסופי, בתוך: זילברקלנג דוד [עורך], יד ושם – קובץ מחקרים ל"ד, ירושלים 2006.
- 3. Junge Traudl, Until the Final Hour – Hitler’s Last Secretary, Weidenfeld & Nicolson, London, 2003.
- 4. ראו את הביוגרפיה הכוללת והמקיפה של ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו: קרשו, היטלר – כרכים א' וב', עם עובד, 2003-2005.
- 5. ביוור אנתוני, נפילת ברלין - 1945, יבנה, ת"א 2003.
