עת לעשות להצלת ישראל: אגודת ישראל בארץ-ישראל לנוכח השואה 1945-1942
חיים שלם
מכון בן-גוריון
תשס''ז, 2007
355 עמודים
המחקר העוסק בתחום היישוב היהודי בארץ-ישראל וביחסו לשואה מיעט להקדיש תשומת לב לאגודת ישראל ולעמדותיה. ספר זה מציג תמונה מאוזנת יותר של פעילות אגודת ישראל בארץ-ישראל באותם ימים, ותורם תרומה מחקרית להכרת מכלול התגובות של היישוב, לגווניהן השונים, לשואה. המחקר מתבסס ברובו על מקורות ראשוניים: ארכיוני אגודת ישראל בארץ ובארצות-הברית ואוספים של כמה מפעילי ההצלה החשובים של אגודת ישראל, הנחשפים בספר זה לראשונה.
עוד משחר ימיה בשנת 1912 לא הייתה אגודת ישראל תנועה בעלת לכידות, ובקרבה התרוצצו זרמים שונים. הוועד הפועל העולמי של התנועה ניסה לגשר בין חלקי התנועה השונים, אולם ללא הצלחה. ליחסים סבוכים אלה היה משקל מוגבל עד לסוף שנות השלושים. ברם, דבר זה השתנה עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה. מרכזי פעילותה של אגודת ישראל באירופה בכלל, ובפולין, ליטא וגרמניה בפרט, חדלו לתפקד והוועד הפועל העולמי שלה עבר לירושלים. עם זאת, הפיצול האידיאולוגי המשיך לשרור בתנועה עד סוף המלחמה.
שינוי מבנה התנועה והנהגתה השפיעו בכל זאת על דרך התגובה למתרחש באירופה, לנוכח אסונם של היהודים בימי השואה, דרך תגובה שצמחה ועלתה אצל חלק ממנהיגיה, בעיקר בנימין מינץ והרב יצחק מאיר לוין. אגודת ישראל הקדימה במקצת את היישוב בהבעת התחושות הקשות, וזעקה, עוד לפני הפרסום הרשמי של הסוכנות היהודית, על הרצח ההמוני של יהודי פולין. בשלהי 1942 פעלו נציגיה באינטנסיוויות למען הקמת ועד הצלה יישובי, שאכן הוקם.
נדבך חשוב ביותר בפעילותם של מינץ והרב לוין היה שיתוף הפעולה עם נציגי אגודת ישראל בחו''ל. ישראל חיים אייז בשווייץ, ויעקב גריפל בטורקיה, נמנו עם פעילי ההצלה החשובים שפעלו בתקופת השואה.
בפעילותם הנחרצת הצליחו נציגי אגודת ישראל להגיע להישגים, והיה נדמה כאילו מאחוריהם תנועה גדולה שאותה הם מייצגים. פעילותם השאירה את אגודת ישראל ב''תמונת'' המפה הפוליטית היישובית. בהחלטתה של אגודת ישראל לפעול בוועד ההצלה היה משום הכרה היסטורית דה-פאקטו מצד אגודת ישראל בסוכנות היהודית כמייצגת העם היהודי. הפעילות בוועד ההצלה הכשירה את לבבות אנשי אגודת ישראל להתקרב אל התנועה הציונית ולסוכנות היהודית, ולפעול במשותף עם מוסדותיהם גם בלי שהצטרפה לשורותיהם. שינוי משמעותי נוסף התחולל גם בתפיסתה של אגודת ישראל ובהחלטותיה בכל הקשור למרכזיותה של ארץ-ישראל. הצורך להתאים את עצמם למציאות היהודית שהשתנתה לאחר חורבן אירופה, גרם למנהיגי אגודת ישראל ול''גדולי התורה'' שלה להבין כי הדיון על ארץ-ישראל הפך לעניין קריטי ומעשי. ההתקרבות ליישוב החלישה במידת-מה, אם כי לא עמעמה, את ניסיונות ההיבדלות של אגודת ישראל מהאתוסים הציוניים של היישוב, כמו למשל ההיבדלות מהאתוס של מרד גיטו וארשה, על אף שכמה מפעיליה ורבניה השתתפו או תמכו במרד, כפי שמוכח בספר.
גם אם הצלחותיה של אגודת ישראל בתחום ההצלה היו מוגבלות, יש לראות בפעילותה בתקופת השואה ובתגובותיה לה גורמים מרכזיים, ששינו את האוריינטציה הכוללת של אגודת ישראל. השינוי מהדרך הראשית שאיפיינה אותה עד סוף שנות השלושים אל עבר אופקים אחרים, שהשתלבו, למרות כל המתחים, בכיוון הלאומי הארצישראלי.
המחקר והחוקרים של היישוב ויחסו לשואה ולהצלה יוצאים בהחלט נשכרים מהופעת ספר זה. הציבור הדתי והחרדי צמא לדעת מה עשו מנהיגיו ופעיליו בתקופת השואה, וספר חלוצי זה של ד"ר חיים שלם נותן להם תשובה מסוימת לכך. הביקורות שקיבל הספר בעולם החרדי היו בדרך כלל אוהדות. יחד עם זאת, דווקא מושא הספר, תנועת אגודת ישראל, לא הסכימה להדפיס בעיתונה המודיע, את הדברים הבאים שכתב אחד מעיתונאיה שלה על הספר:
בספר זה תרם לנו המחבר את ההצצה האובייקטיבית המחקרית הראשונה, וחושף בפנינו את מאמצי ההצלה של היהדות החרדית בימי האימה של שנות הפורענות ההיטלרית ימ"ש. בספרו "עת לעשות להצלת ישראל" הוא שוטח בפנינו את מלוא היריעה של מאמצי ההצלה של אגודת ישראל ושל פועלי אגודת ישראל, על לבטיהם, הצלחותיהם וכישלונותיהם. והכול מתועד על פי מסמכים ומעניק לנו הצצה מאלפת גם על ההבדלים המהותיים בגישה המעשית והרוחנית בין אישיים ציוניים ששנאו את יהודי הגולה לבין גישתו של היהודי שומר התורה כשמדובר בהצלת יהודים.
