הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
קורות השואה במבואות לספרות הרבנית
קורות השואה במבואות לספרות הרבנית
ראש פרוייקט: אסתר פרבשטייין, חוקר ויעץ אקדמי: ד"ר נתן כהן, תחקירן ראשי: ד"ר אסף ידידיה, עריכה: אסתר פרבשטיין
קורות השואה במבואות לספרות הרבנית: מאגר מידע בתקליטור
המרכז לחקר השואה, מכללה ירושלים
ירושלים תשס"ז
התקליטור החדש מבוסס על מאגר של ספרות זיכרונות של רבנים או למדנים ניצולי שואה, אשר העלו את זיכרונותיהם והגותם על השואה לא כיצירה בפני עצמה, אלא כמבוא לספר קודש שכתבו (חידושי תורה, ספרי הלכה, דרוש, מחשבה ופרשנות). המבוא כתוב בזיקה אל הספר, אך גם עומד בפני עצמו. הוא כולל בדרך כלל אוטוביוגראפיה של המחברים, בתוספת דברי זיכרון והגות. מאגר זה של מבואות נבנה במכללה ירושלים והוא מתפרסם עתה כתקליטור.
כתיבה אוטוביוגרפית במבוא הייתה אופיינית במיוחד לאחר צרה, מגפה, אסון של הפרט או הכלל. כך, למשל, אחרי גל של פרעות כמו פרעות תח"-ת"ט, נכתבו מבואות שהכילו את קורות המחבר וסביבתו. כן גם בדורנו ובקנה-מידה רחב בהרבה. ספרי קודש ראשונים בהם נכתבו מבואות אוטוביוגראפיים יצאו עוד בימי השואה, אך הגל הגדול נכתב משנת 1946 ועד ימינו, כאשר בעשורים האחרונים גדל מספרם בצורה משמעותית (גידול המאפיין גם את ספרות הזיכרונות הכללית). המניע המרכזי לכתיבה מובן: תודעת השליחות של השרידים שזכו לחיות, דחפה אותם להעלות את הדברים על הכתב. מכיוון שבחוגים רבניים כתיבת ספר היסטורי או ביוגראפי אינה נחשבת שוות ערך לכתיבת ספר תורני או הגותי, בחרו לשמר את הזיכרון על ידי שילוב האוטוביוגרפיה בתוך ספר שיש בו קדושה וערך לרבים. ייתכן שגם אורך הסיפור אינו מצדיק ספר לעצמו, ומעבר לכך, עצם הוצאת ספר תורני היא צורת הנצחה מקובלת במסורת היהודית. יש מחברים שראו בספרם מצבה להורים, לילדים, לרבנים, ויש שראו בכך הקמת שם ושארית לעצמם, מאחר שנשארו עריריים. היו כאלו שנדרו בעת הצרה להוציא לאור ספר חידושי תורה, והיו גם שראו בכך הקמת זכר לספריהם הרבים, שאבדו בעת השואה. נושא מיוחד הוא שמותיהם של הספרים, המנציחים גם הם בדרכם את השואה, את ההצלה או את בני משפחתם של המחברים, בדרך של השאלה, רמז או גימטריה.
מטבע הדברים, הזיכרונות בספרות המבואות שונים זה מזה גם בעושרם ובערכם ההיסטוריוגראפי, אולם הם ניחנו במאפיינים משותפים בולטים במבנה, בתוכן ובסגנון. בכל אחד מאלו יש ביטוי מיוחד לקרקע גידולם החברתי והתרבותי של המחברים הניכר בסגנון הכתיבה, המרובה בדרך כלל בפסוקים, בדרשות ובאסוציאציות מן המקורות. המבואות הללו מכילים כמה וכמה מירקמים עדינים, המשולבים זה בזה.
רוב הכותבים באים מרובד חברתי דומה, מקרב העילית הרוחנית של החברה האורתודוקסית, רבנים, תלמידי חכמים ומנהיגים, שזכו להוציא לאור ספר תורני מפרי רוחם. משום כך יש לראות בהם קורפוס מיוחד בתוך ספרות הזיכרונות המגוונת המצויה בידינו כיום, ונוצרת אפשרות להשוות בין סוגי הכתיבה.
בחינתה של סוגה היסטורית-רבנית זו כרוכה בקשיים שונים, ואחד מהם הוא הקושי הטכני. ספרי הקודש אמנם מקוטלגים כמקובל בספריות, אך ציון המבוא ותוכנו איננו מופיע במפתחות, כך שדבר קיומו איננו ידוע. בנוסף לכך, חלק מהם לא מצאו את דרכם לספריה הלאומית ולספריות האוניברסיטאיות, והופצו בעיקר בישיבות ובספריות תורניות. חלקם יצאו סמוך למלחמה ואזלו, כך שהיה צורך לאתר את העותקים הבודדים ששרדו. גם הלשון הרבנית רוויית האסוציאציות דורשת מיומנות בקריאת החומר.
מאז שנת תשס"ד (2004), עוסק המרכז לחקר השואה במכללה ירושלים בפרוייקט ראשוני בתחום זה: הקמת מאגר מבואות רבניים העוסקים בנושא השואה. חלקו הראשון של המאגר יצא בתקליטור שלפנינו, הכולל מאה כתבי זיכרונות. המאגר נבנה באופן המאפשר לכל משתמש נגישות אל הטקסטים עצמם. בנוסף, נכתבו ביוגראפיות של המחברים ותקציר החומר. המיפתוח של המאגר מאפשר חיפוש ממוקד של חומרים לפי מבואות (טקסט מלא), אישים, מקומות, נושאים היסטוריים ונושאים בתחום הגות ואמונה.
בחינה של ז'אנר היסטורי-רבני זה מהווה אתגר חדש חשוב למחקר, באשר החומר עשוי להרחיב את היריעה בתחום ההיסטוריה, ההיסטוריוגראפיה וההגות של השואה, ולתרום לתובנות מעניינות של החיים היהודיים בתקופה זו. יתרון נוסף הוא מאגר השמות שהובאו במבואות לצורך הנצחה, ושמות אלה אכן מועברים למאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה של יד ושם.