המזימה: הסיפור הסודי של 'הפרוטוקולים של זקני ציון
ויל אייזנר
הקדמה מאת אומברטו אקו
כנרת זמורה ביתן
תל-אביב, 2007
148 עמודים
ה"פרוטוקולים של זקני ציון" הם כתבי השטנה האנטי-יהודיים הארסיים, הנבזיים והמסוכנים ביותר שנכתבו והופצו אי-פעם. בנצלם את היצרים האפלים ביותר ואת הפחדים הבראשיתיים החבויים בלב האדם חותרים הכתבים להבאיש את ריחם של היהודים ולהציגם כמי שחפצים להשתלט על העולם לצורך מטרותיהם השליליות והחתרניות. מאז פירסומם ברוסיה הצארית ב-1905 לא ירדו הפרוטוקולים מבימת הספרות האנטישמית, זאת למרות העובדה שהוכח חד-משמעית כי הם מעשה זיוף שפל, שנהגה במוחם הקודח של חלאות אדם בצרפת וברוסיה. שונאי ישראל במאות האחרונות עשו שימוש נלוז בעלילה הבדויה שבהם, ובתקופת השואה הם זכו כמובן לעדנה בחוגי המשטר הגרמני-הנאצי, ששנאת יהודים חולנית הזינה את האידיאולוגיה הגזענית השפלה שלו. הכתבים נפוצו בארצות רבות, ניתרגמו ללשונות רבות ובכל עת נמצאו להם דורשים נלהבים, גם אחרי שהוכח באותות ומופתים שאין מדובר כלל בעובדות אלא בהבלי הבלים. גם בימינו יש לפרוטוקולים קהל קוראים נאמן המצוי בעיקר בארצות ערב, באיראן, בארצות אסיה שונות ובקרב חוגים קיצוניים כמו ה"קו קלוקס קלאן" וחוגים ניאו-נאציים. במדור זה נסקר לפני כשנה ספרה החדש יחסית של השופטת דגימוס הדסה בן-עתו, "השקר מסרב למות – מאה שנות הפרוטוקולים של זקני ציון". הניסיונות להביא לגניזתם ולזניחתם של הפרוטוקולים עלו עד כה בתוהו. גם אחרי פסיקות משפטיות ומדעיות נחרצות, שקבעו חד-משמעית כי בזיוף גס מדובר, מסרבים הכתבים לגווע.
ויל אייזנר, אמן הקומיקס האמריקני הגדול, חיפש דרך חדשנית ומקורית להציג את קלונם של הכתבים ולחשוף את השקר שמאחוריהם, וזאת בשפה בה היטיב להתבטא יותר מכל – השפה הגרפית. הוא הגיע למסקנה, שכל הפירסומים המדעיים שניסו לקעקע את אמינות הכתבים נועדו לעיניהם של מלומדים ומשכילים ואילו שאר חלקי האוכלוסייה נותרו חשופים להסתה הארסית שבכתבים, הסתה הנופלת על אזנים ערלות ופתוחות לכל רעל רעיוני שכמותם.
וייל הוא אמןהקומיקס כשפה נארטיבית, ובתחום זה הוא עושה נפלאות. ביד אמן, תרתי משמע, הצליח ליצור רומן גרפי המציב את העובדות לאשורן ומצביע על האבסורד שבתוכן הכתבים, וכל זאת באורח פופולארי – במובנה הטוב של המילה – כאשר המוטו שלו הוא ש"קיימת כיום הזדמנות להתמודד ראש בראש עם התעמולה בשפה נגישה יותר". תקוותי, קובע וייל במבוא, ש"הספר הזה ינעץ מסמר נוסף בארון המתים של ההונאה המבעיתה והערפדית הזאת". ויל אייזנר, שהלך לעולמו בשנת 2005, היה נאיבי למדי אם האמין שהקומיקס שלו יעזרו להעביר מן העולם את הפרוטוקולים המרושעים. הוא, שחיבר את טור הקומיקס האגדי "הרוח" וייסד את ז'אנר הרומן הגרפי עם פירסומו של "החוזה עם אלוהים" ןהעמיד דורות של אמני קומיקס מפורסמים – לא רצה להאמין ש"הסיפור רחוק מסיום" כמאמרו של אומברטו אקו, ההיסטוריון, הפילוסוף ומבקר הספרות האיטלקי הנודע שכתב את ההקדמה לספר מקורי, חלוצי ומאוד ויזואלי ופלסטי זה. גם השמרנים שבתוכנו ייאלצו להודות שהספר עשוי בחן, במקצועיות ובתבונה, ויש בו כדי להוסיף נדבך חדש להבנת השואה ומקורותיה האידיאולוגיים.
