הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
![העשור הראשון תש"ח-תשי"ח: התפתחות יחסי ישראל-גרמניה](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/styles/main_image/public/drcade.jpg?itok=CIRAijM1 "העשור הראשון תש"ח-תשי"ח: התפתחות יחסי ישראל-גרמניה")
העשור הראשון תש"ח-תשי"ח: התפתחות יחסי ישראל-גרמניה
העשור הראשון תש"ח-תשי"ח: התפתחות יחסי ישראל-גרמניה
העשור הראשון תש"ח-תשי"ח: התפתחות יחסי ישראל-גרמניה
צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים)
יד יצחק בן צבי, המחלקה לחינוך והדרכה
ירושלים, תשל"ז (1997)
373 עמודים
כרך זה, הסוקר את קורותיה של מדינת ישראל בעשור הראשון לקיומה כולל גם מאמר מעולה על התפתחות יחסי ישראל-גרמניה מאת נעימה ברזל, היסטוריונית המתמחה בנושה זה. הקריקטורה של אריה נבון משמשת מוטו ויזואלי נאה לתוכן המאמר: מצד אחד נראית בה התרקמות היחסים התרבותיים והכלכליים בין ישראל לגרמניה ומצד שני מושטת יד ועליה מקועקע המספר שישה מיליון על אמת יד ניצול אושוויץ ללמדך, עד כמה עמוקה הסוגיה. המאמר מתמקד במעבר ממדיניות של ניתוק וחרם מוצהר מצדה של ישראל כלפי גרמניה לעבר מדיניות של קשרים מסועפים, מעבר שהתרחש במהלך של עשר שנים בלבד. הרקע לתפנית זו היה מעשי ופרגמטי: המדיניות הכלכלית והבטחונית של מדינת ישראל הצעירה בשנות החמישים הייתה זקוקה לפתרונות ישימים לטווח הקצר, ובה בשעה הייתה גרמניה המערבית גורם זמין ביותר במציאות הפוליטית והכלכלית של שנים אלה להתפתחותם של קשרים כלכליים וצבאיים עם ישראל.
כדי לחולל תפנית חדה כזו במדיניות, היה צורך להתגבר על הלוך הרוח ששרר בציבור הישראלי בשנות החמישים: הענשתה הפיסית והכלכלית של גרמניה נתפסה על-ידי הציבור בארץ כדרישה מינימלית המתחייבת מן הכבוד היהודי ומן הרצון לנקום בגרמנים. התביעה לנקמה, גם אם הייתה הצהרתית ביסודה, לוותה בפרצי זעם וכאב על חורבנה של יהדות אירופה וייצגה עמדה נורמטיבית, שהייתה משותפת לרוב המוחלט של הציבור בארץ. במיוחד שררה בארץ אכזבה קשה ביותר לנוכח מדיניות הגמול והענישה של המעצמות כלפי גרמניה. ברם, התפתחויות שונות הפכו את הדרישה לחרם מוחלט על גרמניה לבלתי-מעשיות. הדרכים לגישור על פני הסתירה שנוצרה, וכן גם הבדלי העמדות הקוטביים בציבוריות הישראלית בשאלת היחסים עם גרמניה - אלה מן העניינים העומדים ברומו של המאמר. ברזל מתארת בבהירות ובצורה קולחת את התפתחות נושא השילומים ("שילומים" ולא "פיצויים"), את משמעות התביעה לשילומים, את הוויכוח בארץ בשאלת הקשרים עם גרמניה, את הפרשנות הישראלית מול הגרמנית בדבר הסכם השילומים ואישרורו, את פרשת עסקות הנשק עם גרמניה והקשרים הבטחוניים עמה - שאלות סבוכות, שזיעזעו קשות את החברה הישראלית השברירית והמתגבשת. מי שרוצה לקבל מושגים מקיפים על התפתחות יחסי ישראל-גרמניה בשנות החמישים, דומני שזה המקור התמציתי הטוב ביותר לכך.
________________________________________
לקריאה נוספת נמליץ על ספרים אלה:
- תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, כתר, ירושלים 1991.
- נעימה ברזל, "התביעה ביישוב להענשתה של גרמניה 1944 - 1947 ", בתוך: קתדרה לתולדות ארץ-ישראל ויישובה, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשרי תשנ"ה, חוברת 73, עמודים 158-180.
- נעימה ברזל, "הכבוד, השנאה והזיכרון בדיונים בשאלת הפיצויים והשילומים מגרמניה בשנות החמישים", בתוך: יד ושם - קובץ מחקרים, כ"ד, יד ושם, ירושלים תשנ"ה, עמודים 203 - 225.
- ישעיהו ילינק, "מזרח-גרמניה, השילומים ומדינת ישראל 1949 - 1952", בתוך: גשר: כתב-עת לעניינים יהודיים, הוצאת הקונגרס היהודי העולמי, ירושלים, סתיו-חורף תשנ"ד, שנה 39, חוברת 127-128, עמודים 80-92.
- שלמה שפיר, יד מושטת. הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים ויחסם ליהודים ולישראל 1945-1967, זמורה ביתן, תל-אביב, 1986.
- פליקס אליעזר שנער, בעול כורח ורגשות. יחסי ישראל-גרמניה 1951-1966, שוקן, ירושלים ותל-אביב 1967.
- שלמה שפיר, "גולדמן ואדנאואר", בתוך: גשר: כתב-עת לעניינים יהודיים, הוצאת הקונגרס היהודי העולמי, ירושלים, קיץ תשנ"ד, שנה 40, חוברת 129, עמודים 59-83.
- יחיעם וייץ, "הדרך לוואסנר: כיצד אושרה ההחלטה על משא ומתן ישיר בין ישראל לגרמניה", בתוך: יד ושם - קובץ מחקרים, כ"ח, יד ושם, ירושלים תש"ס, עמודים 247-275.