מעבר לחומות: מאבקו לחיים והישרדותו של ילד שהתבגר טרם זמנו בפולין בין השנים 1947-1939
יוסף שפירא
בהוצאת המחבר' בסיוע יד ושם, הקרן לתמיכה בספרי זיכרונות של ניצולי שואה, רשת קניוני עזריאלי
2005
171 עמודים
היה כדאי לחכות זמן כה רב לצאת ספרו של אחד מן ה"גיבורים" האמיתיים של גטו וורשה, ילד יהודי שהשתייך לקבוצה, שסביבה הילכו אגדות וסיפורי נפלאות. הכוונה כמובן למוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, עליהם נכתבו כבר כמה וכמה ספרים, שהידוע שבהם הוא ספרו של יוסף ז'ימיאן המנוח אף שספר זה שלפנינו יצא בהוצאה פרטית ובסיוע יד ושם, הרי הוא ספר חובה לבני הנעורים ולתלמידים בכל הגילאים וכיתות הלימוד.
שפירא, יליד וורשה, מתאר בצורה רהוטה, מדויקת וצנועה את השנים בהן נמנה עם מבריחי המזון לגטו, ואת חבורת הילדים עמה התחבר, שמכרה סיגריות בכיכר שלושת הצלבים בוורשה. הסיפור משקף את התלאות שעברו על הנוער היהודי בגטו וגם את התחכום והתושייה, שאפיינו את חבורות הרחוב ששרדו את האקציות והגירושים הגדולים. טיפוסי הוא התיאור הבא:
"לפעמים היינו נכנסים לתוך הכנסייה שבכיכר, אחרי שלמדנו את כללי ההתנהגות שבתוכה. לביקורים בכנסייה היו שתי מטרות: שהייה בתוך מחסה חם ומרגיע, והזדמנות להראות לנערים הפולנים שאנחנו נוצרים טובים ונאמנים". ההחלטה להתחיל במכירת הסיגריות לא הייתה פשוטה כלל ועיקר כי משמעותה הייתה לצאת מהמחבוא ולהיחשף לעיני כל לאחר שבועות ארוכים של הסתתרות בכל מקום אפשרי. מייד לאחר הניסיון הראשון התברר, כי הרעיון מוצלח ועולה מעל ומעבר לכל הציפיות. הכיסוי היה מושלם ונתן לגיטימציה להימצאות ברחובות, וכמו כן אפשר קיום כלכלי, שהיה חשוב לא פחות. עצם העיסוק והמאמץ למצוא פרנסה השכיחו מן הילדים את המועקה ואת המתח בו היו שרויים והעניקו להם קורטוב של טעם לחיים ותקווה. הרעיון למכור סיגריות ברחוב נוצר כתוצאה מהפיקוח הנוקשה על מכירת סיגריות מצד הגרמנים, דבר שהצמיח שוק שחור פורח בתחום זה. רוב הסוחרים היו נערים פולנים שהתרכזו בצמתים מרכזיים, בתחנות רכבת, בבתי קולנוע וגם ברכבות ובחשמליות. נערים אלה היו למעשה המפרנסים של משפחותיהם. חלק מהנערים היו יתומים מאחד ההורים או משניהם מחמת המלחמה. "הצלחנו להתמזג ביניהם", כותב יוסף שפירא, "מבלי לעורר תשומת לב מיוחדת. במכירת הסיגריות הייתה סכנה מסוימת, היות שהמסחר לא היה חוקי. היינו חייבים להיזהר מהמשטרה, בעיקר הגרמנית. המשטרה הפולנית הייתה מעלימה עין, במידת מה. העונש לנער שנתפס היה בדרך-כלל החרמת הסחורה. עיקר המאבק ניטש על כיבוש עמדות. הנערים הפולנים שסחרו בסביבה ראו בנו מתחרים החודרים לתחומם. לעיתים קרובות היינו מגיעים לתגרות ידיים".
פרקים מרתקים במיוחד הם: "ההתמודדות היומיומית בשטח", "הקשר עם המחתרת היהודית אי"ל (הארגון היהודי הלוחם)", "המשך ההתמודדות עם הסחטנים", "המרד הפולני בוורשה", "התקופה ערב השחרור".
הספר כתוב ברהיטות, בעברית צחה ובהגהה מקצועית. גם הצד האסתטי מצוי על רמה גבוהה. לא נותר לי אלא להמליץ עליו כעל ספר חובה ללימוד חיי הילדים היהודים בגטו וורשה.
