• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 18:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מעיל וכלי אוכל לתינוקות של הילדים מרים וצבי המרסלך

לימור בר-אילן
  1. וסטרבורק – (Westerbork) מחנה ליד העיר וסטרבורק שבצפון-מזרח הולנד. בשנים 1944-1942 היה מחנה וסטרבורק תחנת מעבר ליהודים שגורשו מהולנד למזרח אירופה.
  2. רוונסבריק – (Ravensbrueck) מחנה ריכוז ליד רוונסבריק, יישוב קטן על נהר ההאוול, כ-90 ק"מ מצפון לברלין.
  3. התקבל באוסף יד ושם מהניצולה יהודית אופריכטיג.

במדור זה אנו מציעים התבוננות בחפץ כבמקור-מידע היכול ללמד על זמן ומקום מסוימים, על החברה שבה הוא נוצר ועל האנשים שעשו בו שימוש. נדגיש כי החפצים הנמצאים באוסף החפצים של מוזיאון יד ושם הנם חפצים ייחודיים, הן בשל אופי האירועים שהתרחשו בתקופה בה נעשה בהם שימוש והן בשל ערכם הרגשי. את סיפור החפץ נלווה בנקודות להתייחסות ולדיון אותן ניתן יהיה להעלות בשיחה עם תלמידים.

בראשית מאי 1943 הגיעה מרים וטרמן, שהיתה חברה במחתרת ההולנדית, לתחנת הרכבת אמסטל (Amstel) שבאמסטרדם ומסרה לידי אשת קשר ילדה כבת שנה וחצי ואת אחיה התינוק שהיה בן כמה ימים. הילדים היו מרים וצבי המרסלך. הוריהם, עמליה וקארול המרסלך, נלקחו למחנה המעבר וסטרבורק משם נשלחו למחנה ההשמדה סוביבור ובו נרצחו. 

עם תחילת השילוחים של יהודי הולנד למחנות ההשמדה, בקיץ 1942, קמו מספר קבוצות וארגונים שעסקו במציאת מקומות מחבוא ליהודים. קשרים וקשריות רבים, חלקם יהודים, דאגו לתלושי קיצוב, לתעודות זהות מזויפות ובמקרים רבים מאוד להעברה ממחבוא למחבוא. פרשה מיוחדת היתה מפעל הצלת הילדים, עבורם היה קל יותר למצוא מקומות מסתור. בסך הכול הוסתרו כ-4,500 ילדים ורק מעטים מהם נתגלו בידי הגרמנים. הקבוצה הגדולה ביותר שעסקה בהברחת צעירים היתה קבוצת וסטרויל שפעלה בשיתוף עם ארגוני החלוצים. 

חלקם של היהודים במחתרת בהולנד היה לא מבוטל, אולם אין נתונים מספריים על כך.

במסגרת פעילותה במחתרת ההולנדית פעלה מרים וטרמן בהצלת ילדים. תפקידה היה לקחת תינוקות שהוריהם היו מיועדים לגרוש, או שכבר גורשו לוסטרבורק,1 ולהביאם לתחנת הרכבת. את עגלת התינוקות היתה מציבה לצד עגלות אחרות שעמדו מחוץ לתחנה, נכנסת לרציף וממתינה לאשת קשר שהייתה מגיעה ברכבת. התינוקות היו נמסרים לאשת הקשר וזו הייתה לוקחת אותם ברכבת הלאה. על מנת להגן על המשימה ועל חברי המחתרת היה צורך בשמירה על חשאיות מלאה ולכן מרים מעולם לא ידעה לאן נשלחו התינוקות או את זהותה של האישה שלקחה אותם. לאחר מסירת התינוקות הייתה מרים חומקת מהתחנה כשהיא משאירה את עגלת התינוקות מאחור, על- מנת לא לעורר חשד ביציאה עם עגלה ריקה. 

מרים וצבי הגיעו לבית ילדים בעיר הילברסום. על טיפולם הופקדה צעירה יהודיה, אף היא חברת מחתרת, שהסתתרה במקום. כשבועיים לאחר שהגיעו התינוקות למקום, באה מרים וטרמן לבקר את חברתה המסתתרת ונדהמה לראות את שני התינוקות שזה מכבר סייעה להציל. מאוחר יותר סיפרה: "במוסד לילדים שנוהל על-ידי קאתי מילדר, הוסתרו ילדים רבים. בין היתר הוסתרה שם קיטי פרנק, חלוצה שהייתה תחת טיפולי. באחד מביקורי במוסד, לקחה אותי קיטי לחדר סגור ואמרה: "יש לי כאן תפקיד נוסף – לטפל בשני תינוקות שהגיעו לכאן כעת". כשהראתה לי אותם הבנתי שאלה הם אח ואחות שהעברתי רק ימים ספורים קודם לכן בתחנת הרכבת. הילדה, מרים המרסלך, הייתה בת שנה וחצי, והילד בן שבועיים."

במהלך המלחמה נתפסה מרים וטרמן ונשלחה לברגן בלזן, שם שהתה בתנאים קשים ביותר כשנה, עד לשחרור. לאחר השחרור החלה מרים לפעול למען השבת הילדים לרשויות היהודיות. המאבק היה קשה ולבסוף הוצאו הילדים והועברו למוסד יהודי ליתומים.

בשנת 1949 עלו שני הילדים לבית המרסלך לישראל ואומצו על ידי משפחת ארטן מחיפה. 

בשנות השמונים הצליחו הילדים צבי ומרים, שבינתיים בגרו, נישאו והפכו לבעלי משפחות, לאתר את הטי פואטה, האישה שלקחה אותם ברכבת. בשנת 1988 היא קיבלה את אות חסידי אומות עולם על פעולות ההצלה שלה. צבי ומרים שמרו עמה על קשר עד מותה בשנת 1999. 

במסגרת פעילותה המחתרתית נתפסה הטי ונשלחה למחנה הריכוז ראוונסבריק. בצירוף מקרים נדיר התגלה שמה של הטי פואטה (Hatty Voute) על גבי חפץ שהתקבל באוסף יד ושם מניצולת מחנה רוונסבריק,2 אשר רקמה על פיסת בד אדומה את שמותיהן של האסירות שהכירה ברוונסבריק בזמן שהותה שם.3 

קאתי מילדר, מנהלת המוסד, התאהבה בילדים. היא כתבה להם מכתב פרידה כאשר הוצאו מהמוסד שאותו ניהלה ושמרה עמם על קשר עד יום מותה. היא שמרה כל השנים את המעיל שבו הגיעה עטופה מרים הפעוטה ואת כלי האוכל לתינוקות שמסרו ההורים עבור ילדיהם הקטנים. 

בשלב מסוים מסרה קאתי את כלי האוכל ל'ילדים' בישראל והם נשמרו אצל צבי. המעיל הועבר לידי מרים וטרמן (פינקהוף).

האינפורמציה והתצלומים נאספו תוך כדי שיחות עם מרים (וטרמן) פינקהוף, ועם צבי (המרסלך) ארטן ומרים (המרסלך) צאלח.

נושאים לדיון:

מתאים לתלמידי חטיבת הביניים ולתלמידי החטיבה העליונה, לפי שיקול דעתו של המורה ובהתאם לרמת הכיתה וליכולתם הרגשית של התלמידים. השאלות והנושאים המובאים להלן עוסקים הן בחפצים עצמם והן במעשה ההצלה.

  • התבוננו בתצלום של כלי האוכל: כיצד ניתן לדעת שמדובר בסכו"ם המיועד לתינוקות או לילדים קטנים? 

    בתצלום ניתן לראות כי מדובר במערכת סכו"ם אישית המעוטרת בציורים מתוך אגדת הילדים "כפה אדומה". המערכת מונחת בקופסה מיוחדת, שעל המכסה שלה איור מתוך האגדה. 

  • נסו לשער מדוע בחרו הוריהם של מרים וצבי המרסלך לשלוח עבור ילדיהם את כלי האוכל?

    • יש אפשרות שההורים ביקשו לשלוח עם ילדיהם חפץ שישמש עבורם מזכרת מהם ומביתם, בלי משמעות מיוחדת לכלי האוכל. יתכן שחשבו שחפץ שנועד לתינוקות לא יעורר חשד של הסובבים.

    • יתכן שההורים בחרו במערכת הסכו"ם מאחר והיא מונחת בקופסה קטנה, הנוחה לנשיאה ולהעברה ממקום למקום.

    • יתכן שבחירתם של ההורים במערכת כלים זו לא היתה מקרית ושהם ניסו להעביר עם הסכו"ם גם מסר אופטימי לילדיהם, וכמו באגדת הילדים אולי גם במציאות יזכו ל"סוף טוב" ולאיחוד המשפחה מחדש.

    • ואולי המחשבה היתה מעשית: יתכן וההורים בחרו בחפץ שיהיה שימושי עבור ילדיהם, אם שימוש פשוט לאכילה ואם שימוש בערכם הכספי של הכלים, במקרה שהם או מציליהם יזדקקו לו.

  • האם אתם זוכרים את כלי האוכל הראשונים בהם השתמשתם כתינוקות? האם הוריכם שמרו אותם עבורכם? סכו"ם של תינוקות משמש אותם החל מגיל ינקות, בד"כ עוד לפני שהם מתחילים לדבר או ללכת. מדובר במזכרת מתקופת חיים מוקדמת ביותר – תקופה משמעותית כשלב בהתפתחות, בה עדיין אין מילים לזכור בהן את חוויות הינקות (התקופה הטרום וורבלית), ולכן מקבלים חפצים אלה משמעות מיוחדת של "משמרי זיכרון" עבור הילד.

  • בהמשך לנקודה הקודמת: איזו משמעות, לדעתכם, יש לחפצים הבודדים שנותרו, עבור הילדים שניצלו? האם החפצים מקבלים משמעות נוספת?

  • צבי (המרסלך) ארטן השאיל את כלי האוכל למוזיאון יד ושם ולא מסר אותם כתרומה. בהקשר זה ניתן לשאול את התלמידים, מדוע חפצים רבים נמסרים למוזיאון יד ושם מניצולי שואה בהשאלה ולא כתרומה, ולדון עמם על ערכם הרגשי הרב של חפצים, אשר במקרים רבים נותרו יחידים מבית שהיה ואיננו ומהורים ומשפחה שאינם. 

    נתייחס לפעילותה של מרים וטרמן, שהתמסרה להצלת ילדים יהודים:

  • מה, לדעתכם, הניע את מרים לעשות מעשה ולקחת חלק בפעילות מחתרתית ובפעולות ההצלה?

  • אילו גורמים הקשו על מעשה ההצלה? 

    העברת הילדים היתה חייבת להיעשות באופן חשאי לחלוטין. העברת ילדים קטנים ואף תינוקות היתה תלויה גם בשיתוף הפעולה שלהם ובהתנהגותם, דברים שלא ניתן לצפות מראש והם עלולים לסכן את המציל. בנוסף, אופן הפעולה עצמה היה עלול למשוך את תשומת ליבם של הסובבים.

באדיבות מחלקת החפצים של מוזיאון יד ושם.