הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
השלטון הנאצי בגרמניה והפלישה לפולין
עם עליית הנאצים לשלטון ולפני פרוץ המלחמה דגלו הנאצים בפתרונות שהיו אמורים להוביל בסופו של דבר לסילוקם של היהודים מגרמניה והרייך השלישי. לכן הם הטילו על היהודים חוקים שונים שהגבילו את כל תחומי החיים היהודים. גזירות כלכליות קשות רוששו את היהודים מרכושם ונבעו הן מתוך ראיה אידיאולוגית כי כל הונם של היהודים הינו הון גנוב מהגזע הארי והן מתוך הרצון להקשות עליהם את חייהם בגרמניה. במקביל השתמשו הנאצים אף באלימות שכללה הריסת חנויות, בתים ובתי כנסת. בנוסף הם החלו ביישום הפרדה בין היהודים לבין כלל החברה ובהעברת חוקים שנטלו מהם את זכויותיהם ואת אזרחותם, כל זאת, כאמור, כדי לגרום ליהודים להגר מגרמניה, בתחילה מרצון והחל משנת 1938 ,בכפיה.
עם פלישת הגרמנים אל פולין ב-1 בספטמבר 1939 ,נוספו כשני מיליון יהודים לשליטת הגרמנים. הם החלו בשוד ורצח המוני של אלפי יהודים ופולנים, בהפרדת היהודים מהחברה הפולנית באופן הקיצוני ביותר, ביצעו מעצרים המוניים, שללו את כל אפשרויותיהם הכלכליות וחטפו יהודים לעבודה בכפיה. הפתרון שעמד לנגד עיניהם והיה נראה אז ישים היה ריכוז היהודים בשטח מוגדר. במקומות רבים ריכזו הנאצים את יהודים בתוך גטאות כשלב הכנה לקראת יישום מדיניות אחרת, למרות שלא הייתה הנחייה ברורה ואחידה על כך. במקביל המשיכו גורמים שונים במשטר הנאצי לתור אחר פתרון טריטוריאלי קבוע לבעיית היהודים. בין האפשרויות שנשקלו היו תכנית ניסקו ולובלין, גירוש היהודים למזרח ,ואף הועלתה הצעה לרכז את מיליוני היהודים באי מדגסקר. אף אחת מתכניות אלו לא הייתה ישימה בסופו של דבר, מפאת קשיים מעשיים.
הפלישה לברית המועצות ותחילת רצח היהודים
ההחלטות הרצחניות של הפתרון הסופי היו קשורות ככל הנראה קשר הדוק למבצע ברברוסה, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ביוני 1941 .לכניסת הצבא הגרמני לברית המועצות, נלוו ארבע יחידות ממונעות של הס"ס והמשטרה, שנקראו הַאיְינְ ַז ְצ ְגרּו ֶּפן. כל אחת מיחידות אלו מנתה בין 500 ל 1000 אנשים ותפקידם הרשמי, כפי שהוגדר ב'פקודת הקומיסרים', היה חיסול אויבי המשטר, קרי ראשי המפלגה הקומוניסטית. בפועל, בשבועות הראשונים לפלישה, הם עסקו ברצח המוני של גברים יהודים בעיקר בעילה של מיגור פרטיזנים, שכן היהודים זוהו, לפי האידיאולוגיה הנאצית עם המשטר הבולשביקי.
בנוסף לאיינזצגרופן, שהיוו את חוד החנית של הרצח, השתתפו בו גם כוחות גדולים של משטרה וס"ס, בעזרת הצבא, ולקחו בו חלק גם יחידות עזר שהורכבו מעשרות אלפים של תושבים מקומיים. בתחילה הרצח היה מבולבל ולא אחיד – במקומות מסוימים רצחו רק גברים, במקומות אחרים גם נשים וילדים אך תוך זמן קצר התרחב הרצח וכלל חיסול קהילות שלמות. באמצע יולי התמנה הימלר לאחראי על הביטחון בשטחי המזרח. במהלך חודשי יולי ואוגוסט גדל בצורה דרסטית כוח המשטרה בשטחים אלו. בנוסף הימלר הוציא הנחיות ליחידות אשר פעלו באותו הזמן בדרום בלרוסיה וצפון אוקראינה, באיזור שנקרא ביצות הפריפייט וקרא לרצח של גברים יהודים. כתוצאה מהנחיות אלו, יישרו קו מרבית היחידות ועברו לרצח טוטאלי של קהילות שלמות בברית המועצות. בתוך שבועיים התקבלו דיווחים שונים של כפרים ועיירות שלמים באיזור שנותרו ללא יהודים. כלומר, מתן 'אורות ירוקים' מלמעלה השפיע על יוזמות בשטח שהלכו והקצינו עד לכך שמאוגוסט 1941 ניתן לדבר על תחילת רצח שיטתי של היהודים שחיו בשטחי ברית המועצות. יחידות הרצח ריכזו יהודים במקומות כגון בתי כנסת או חצרות בתי קברות ומשם הובילו אותם לאתרי רצח שמוקמו בגאיות טבעיים או בבורות שחפרו הקורבנות טרם הירצחם,, שם נורו אל תוך בורות וקברים המוניים. עד סוף הקיץ נורו בשיטה זו עשרות אלפי יהודים ועד שנת 1942 ,כמיליון וחצי יהודים. בודדים שרדו את הירי בבורות.
במקביל לרצח בברית המועצות, ב – 31 ביולי, החל רייהנרד היידריך. ראש המשרד הראשי לבטחון הרייך, לנסח תכנית ל'פיתרון כולל של השאלה היהודית באירופה'. בנוסף בתקופה זו החלו גם בתוך גרמניה דיונים בנוגע לגירוש יהודי גרמניה למזרח, כלומר לברית המועצות, למרות שהקבוצה הראשונה נשלחה למעשה באוקטובר 1941 אל גטו לודז', והשאר נשלחו לכיוון ריגה, מינסק, קובנה ומקומות נוספים בברית המועצות. ככל הנראה נשלחו יהודים אלו למזרח לצורך רציחתם שם, שכן כאמור, במזרח כבר התבצע רצח שיטתי של היהודים.
הרחבת הרצח אל פולין
זמן קצר לאחר מכן התקבלה ההחלטה להרחיב את הרצח אל מעבר לגבולות ברית המועצות, אל איזורים תחת הכיבוש הנאצי – ה גנרל גּו ֶּברנֶּ ַמן, שהיה היחידה המנהלית שהוקמה בשנת 1939 על אדמת פולין שלא סופחה לרייך, והוורטגאו, שהיה איזור בשטחים המערביים של פולין שסופח לגרמניה הנאצית. הנס פרנק, מושל הגנרלגוברנמן וארתור גרייזר ,מושל הוורטגאו שהיו אחראים על מיליוני יהודים, התמרמרו מהעובדה כי במזרח נרצחים יהודים, בעוד הם 'תקועים' עם היהודים בשטחם. ולכן, במהלך ספטמבר – אוקטובר 1941 הם החלו להעלות הצעות שונות לפתרון המצב. כתוצאה מכך מוקם מחנה חלמנו, תחת פיקודו של הס"ס, אליו נשלחים ונרצחים באמצעות משאיות גז יהודי לודז' כבר בדצמבר 1941.
בהמשך, כתוצאה מיוזמתו של אודילו גלובוצ'ניק, שהיה ראש המשטרה והס"ס במחוז לובלין ושל אנשי ס"ס נוספים כבר מקיץ 1941 ,ובברכתו ואישורו של הימלר, מוקמים גם המחנות בלז'ץ, בתחילת נובמבר 1941 ,סוביבור, במרץ 1942 ,וטרבלינקה ביוני 1942 .תהליך הקמת מחנות אלו נבע אף הוא מיוזמות מקומיות של אנשי ס"ס במערך הנאצי, אשר שאבו את כוחם מהניסיון לשאוף לקרבתו של היטלר ולפרש את כוונותיו, כפי שביטא זאת ההיסטוריון איאן קרשו 'לכוון לדעת הפיהרר'. הם העלו הצעות שונות, ואף חיקו והעתיקו רעיונות אחד מהשני. חלקם של רעיונות והצעות אלו התקבלו.
רצח יהודי אירופה כולה
ב-29 בנובמבר 1941 הזמין ריינהרד היידריך פקידים בכירים בממשל הרייך לישיבה שנועדה להתקיים ב – 9 בדצמבר 1941 בעניין דיון בגירוש יהודי גרמניה למזרח. ההתקפה היפנית באוקיינוס השקט על הצי האמריקני ב – 7 בדצמבר והצטרפותה של ארצות הברית למלחמה גרמו לדחיית ישיבה זו עד לינואר, כלומר עד לתאריך בו, לפי רוב ההיסטוריונים, כבר נפלה ההחלטה על רצח יהודי אירופה. ב-20 בינואר 1942 התכנסו בוילה בואנזה, פרבר בפאתי ברלין, נציגי הדרגים הביצועיים במשטר הנאצי, אנשי האס אס והמשטרה כדי לדון בתיאום מבצע ל'הסדר פתרונה הסופי של בעיית היהודים'. הישיבה נועדה ליידע את כל הגורמים הנוגעים בדבר בנוגע לרצח יהודי אירופה על מנת להביא לשיתוף פעולה רחב ויעיל ככל שניתן וכן לעסוק בצדדים המעשיים של החלטה שכזו. כלומר בישיבה זו לא התקבלה ההחלטה על ביצוע הרצח שכן, כאמור, השמדת היהודים כבר החלה לפניה, כמו גם ההחלטה על הרצח של יהודי אירופה כולה, שוב לפי רוב ההיסטוריונים. אך חשיבותה הגדולה בכך שהיא מהווה שלב נוסף בהתפתחות הפיתרון הסופי שכן דובר בה על רצח טוטאלי של היהודים וגיוס כל המערכות של גרמניה הנאצית – המינהלית, המשטרתית, הצבאית והמפלגתית.
לאחר הועידה נבנו כאמור, בנוסף לבלז'ץ, שני מחנות נוספים, סוביבור וטרבלינקה. שלושתם החלו לפעול באביב ובקיץ 1942 במסגרת 'מבצע ריינהרד'. היהודים שהובלו אליהם הגיעו בתחילה משטחי הגנרלגוברנמן ובהמשך ממדינות אחרות, כמו סלובקיה, צ'כיה, הרייך, הולנד וצרפת. רובם המוחלט של היהודים שהגיעו למחנות אלו נרצחו כמעט מיד עם הגיעם. בסך-הכל נרצחו במסגרת מבצע זה כ – 2 מיליון יהודים, כמיליון ושש מאות במחנות והיתר נורו או מתו במהלך עבודות כפיה. במקביל הוסבו לאתרי השמדה שני מחנות על אדמת פולין - מיידאנק שהוקם בתחילה בהוראתו של הימלר עבור שבויי מלחמה מברית המועצות ורק בהמשך שימש גם כמחנה רצח. במייאדנק הושמדו כ – 80 אלף אנשים, 60 אלף מהם היו יהודים. ואושוויץ בירקנאו, שהפך במהלך שנת 1942 למחנה השמדה ובמהלך 1943 למחנה ההשמדה הגדול ביותר ואליו הגיעו יהודים מרחבי אירופה כולה.
לרוב הגיעו היהודים אל מחנות אלו בקרונות משא סגורים, הורדו מהם באכזריות ועברו סלקציה. בניגוד למחנות 'מבצע ריינהרד', בהם נרצחו כל היהודים מלבד בודדים, מיד עם הגעתם, במחנות מיידאנק ואושוויץ נערכה סלקציה, במסגרתה חלקם נשלחו ישר להשמדה וחלקם הועברו לעבודות כפייה. רצח היהודים התנהל בשיטתיות וביעילות ולווה בהטעיה מתוכננת היטב של הנידונים למוות. במחנה אושוויץ בירקנאו נרצחו יותר מ 000,100,1 אנשים, מתוכם כ000,000,1 יהודים.
לסיכום, ניתן לראות כי במהלך המלחמה, ובפרט לאחר פלישת הגרמנים אל ברית המועצות בקיץ 1941, התקבלה שורת החלטות רצחניות, כשברקע ניצבה האידיאולוגיה הנאצית. הנאצים פיתחו ושיכללו את יכולות הרצח ההמוני שלהם, ואלו הגיעו לשיאן במבצע כלל-יבשתי שהשמיד קהילות שלמות. עד לסופה של המלחמה רצחו הנאצים כשישה מיליון יהודים.