3 במאי 1944

קולוז'וור (קלוז'), הונגריה

"אני מבקשת ממך: תני לה אהבת אֵם כדי שתרגיש פחות בחסרוני. לא לספר לה איפה אני נמצאת. אני יודעת ובטוחה שבנשמתה הקטנה יש הרבה אומץ ושאלות ללא תשובות"

המכתב האחרון של איזבלה פודור

כך כתבה איזבלה פודור במכתבה לגב' סומור (Szomor) שביקשה לאמץ את בתה של איזבלה, גיטה. איזבלה נרצחה באושוויץ. גיטה שרדה.

חיים ואיזבלה-בלה פודור חיו בקלוז' (בהונגרית: קולוז'וור) שבחבל טרנסילבניה, רומניה. ב-1936 נולדה בתם היחידה גיטה.

ב-1940 סופחה צפון טרנסילבניה להונגריה ונשארה בתחומה עד 1945. ב-1942 גויס חיים פודור לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי ונשלח לשירות באוקראינה. במרס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה. איזבלה חיפשה כל דרך להציל את בתה הקטנה. היא העבירה אותה לבית יתומים בנג'וורד וחיפשה משפחה הונגרית שתיקח את הילדה מבית היתומים. בני הזוג סומור הסכימו לקחת את גיטה לביתם. שכן הונגרי הלשין לשלטונות שיש בבית סומור ילדה יהודייה וגיטה נלקחה מביתם לגטו נג'וורד שהוקם ב-3 במאי 1944. יאנוש סומור נכנס לגטו והוציא משם את גיטה. מכיוון שחשש לחייה שלח אותה אל דודתה שהייתה בבודפשט. גיטה ודודתה שרדו ושוחררו על ידי על ידי הצבא האדום בבודפשט.

איזבלה פודור שהתה באותו זמן בקלוז' יחד עם אמה אמיליה. ב-3 במאי 1944, היום בו החל אכלוס הגטו בקלוז', חתמה איזבלה על הצהרת ויתור על בתה גיטה והעברתה ליאנוש סומור ומשפחתו כדי שיאמצוה. במסמך ביקשה שגיטה תמיר את דתה ותחונך על ברכי הנצרות הקתולית. בסוף מאי החל שילוחם של יהודי גטו קלוז' לאושוויץ. בין המשולחים היו גם איזבלה ואמיליה. שתיהן נרצחו. אביה של גיטה, חיים פודור, נספה בעת עבודת הכפייה בפלוגות העבודה.

לאחר המלחמה חזרה גיטה עם קרובי משפחה לקלוז'. ב-1958 נישאה לדוד נמש, ניצול שואה מרומניה וב-1959 עלו בני הזוג לישראל והקימו את ביתם בפתח תקווה. נולדו להם בת, שפרה, ובן, משה-מיקי.

ב-1994 מסרה גיטה נמש-פודור ליד ושם דף עד לזכר אמה איזבלה-בלה וב-2006 מסרה את המכתב האחרון של אמה ואת מסמך האימוץ למשמרת עולם.

3 ב[מאי] 1944
גב' סומור היקרה

פונה אליך אם מאוד עצובה שלוקחים אותה ואת משפחתה ולא יודעת לאן. ודאי שמעת על מצבנו הנוכחי. כמו בעירך, גם בעירנו אותו דבר. אני שולחת לך מסמך אימוץ של ילדתי הקטנה בו אני מוותרת עליה לטובתה. אולי כך תינצל ולא יקחו אותה. אין לי ברירה אחרת. אני פונה אליך בכל לשון של בקשה, תשתמשי במסמך האימוץ כדי שהיא תינצל. תנסו להסביר לה שהיא עברה לדת הקתולית והיא עכשיו נוצרייה, ועליה להתחנך בדת זו. אני יודעת שיש לכם משימה מאוד קשה, אבל זו הדרך עכשיו. בכל מקרה, אם יהיו לכם קשיים ולא תצליחו במשימה, תמסרו את הילדה לאחותך... כדי שהיא תסתיר אותה שם בכפר שלה. אני מבקשת ממך: תני לה אהבת אֵם כדי שתרגיש פחות בחסרוני. לא לספר לה איפה אני נמצאת. אני יודעת ובטוחה שבנשמתה הקטנה יש הרבה אומץ ושאלות ללא תשובות.

אני שולחת לך 20 פורינט דרך איש הקשר, אבל לא יודעת מתי ובאילו תנאים זה יגיע אליכם. אני מאוד מבקשת שתתפללו לה' למעננו וגם שהילדה תתפלל כדי שאשוב לראות ולחבק את ילדתי. אני מבקשת ממך לכתוב לי ולהיות אתי בקשר באופן סדיר. תבקשי מהילדה שתכתוב, לא משנה מה, העיקר שאראה את כתב ידה. אני מבקשת שוב, תכתבי לי: מה עם הילדה? ומה שלומה? תמסרי ד"ש חם לבעלך. מודה לו על לבו הטוב ועל אצילותו ונדיבותו. מיליון נשיקות לילדתי היקרה מאמא מאוד עצובה שנשמתה ולבה בוכים.
עוד פעם מבקשת ממך, גב' סומור, תשמרי על הילדה.
בלה

   לצפייה במכתב