המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

קולוז'וור (Kolozsvár)

בפי היהודים: קלאוזנבורג; רומנית: Cluj-Napoca

מקום לפני המלחמה: עיר במחוז קולוז' Kolozs, הונגריה

Koloszvar, Cluj, Romania, תצלום של יהודייה העונדת טלאי צהוב עם ילדה, 1944.
<br>
Koloszvar, Cluj, Romania, תצלום של יהודייה העונדת טלאי צהוב עם ילדה, 1944.

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקולוז'וור 16,763 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-15 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם פקידים ופועלים רבים שעבדו בעיקר בבתי חרושת שבבעלות יהודים. בעיר היו שתי קהילות יהודיות, אורתודוקסית ונֵאולוגית, וכן מניין חסידים מחצרו של הרבי מסטמר (Szatmar), רבי יואל טייטלבאום, שנקרא "הקהילה היהודית הספרדית".
קולוז'וור, שהייתה בעבר חלק מהונגריה, סופחה אחרי מלחמת העולם הראשונה לרומניה. בין שתי מלחמות העולם שגשגה בעיר הציונות, וזמן מה היה בה גם בית ספר תיכון ציוני של רשת "תרבות". העיתון היהודי ההונגרי הנודע Uj Kelet יצא לאור בקולוז'וור.
ב-13 בדצמבר 1927 התפרעו סטודנטים אנטישמים בכמה מבתי הכנסת בקולוז'וור, חיללו ספרי תורה וגרמו נזקים לרכוש.
ב-30 באוגוסט 1940 חזרה קולוז'וור שבצפון טרנסילווניה לריבונות הונגריה. התחיקה ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה באזור זה בחומרה רבה יותר משנאכפה בהונגריה גופא.
בקיץ 1941 גירשו השלטונות ההונגריים לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני כמה מאות משפחות יהודיות שלא הצליחו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו ב-27 או ב-28 באוגוסט בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk).
ב-1942 גויסו מאות מיהודי קולוז'וור לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. ב-27 בחודש נכנסו יחידות גרמניות לקולוז'וור, ובלילה שלמחרת עצרו כ-150 יהודים ממנהיגי הקהילה, מהאינטליגנציה שלה ומהעילית הכלכלית. בראשית אפריל הורה הגסטפו להקים מועצה יהודית, והוטל עליה לקיים קשר עם הגרמנים, לדאוג לביצוע דרישותיהם ולהבטיח מעבר חלק וללא בעיות אל הגטו. בראש המועצה היהודית עמד עורך הדין ד"ר יוז'ף פישר (Jozsef Fischer), נשיאה האחרון של הקהילה הנאולוגית.
על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קולוז'וור כ- 8,500 נפשות, והקהילה הנאולוגית – כ-2,000 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בעקבות הישיבה מ-26 באפריל 1944 שנידונו בה פרטי הגטואיזציה בצפון טרנסילווניה, התכנסה ב-2 במאי 1944 ישיבה נוספת בראשותו של ראש העיר ד"ר לסלו ושרהלי (Laszlo Vasarhelyi) ובהשתתפותם של ראשי השלטון המקומי בקולוז'וור כדי לדון בהעברת יהודי העיר לגטו. ס"ס-האופטשטורמפירר שטרושניידר (Strohschneider), מפקד הגסטפו המקומי, השתתף בישיבה כיועץ.
הגטו הוקם בבית החרושת ללבנים איריס (Iris) שבפאתי העיר. העברתם של יהודי קולוז'וור לגטו החלה ב-3 במאי 1944 ונמשכה שבוע אחד. נוסף על יהודי העיר רוכזו בגטו גם כ-2,300 יהודים ממחוז קולוז'וור. ב-16 במאי 1944 התגוררו בגטו יותר מ-14,000 יהודים, וכשהובאו אליו גם יהודים מסמושויוור (Szamosujvar) שבמחוז סולנוק-דובוקה (Szolnok-Doboka), הגיע מספר התושבים בו לכ-16,000.
הצפיפות בגטו הייתה גדולה מאוד והיה מחסור בשירותים סניטריים ובמצרכי מזון. בגטו היה חדר חולים אחד בלבד. מאתיים עד שלוש מאות גברים יצאו יום-יום לעבודה מחוץ לגטו.
בשבוע השלישי לקיומו של הגטו פרצה בו מגפת טיפוס. החולים בודדו, ורופאים יהודים ומתנדבים מעובדי הכפייה לשעבר ששרדו מן המגפה טיפלו בהם.
מפקד הגטו, מפקד המשטרה ד"ר לסלו פרנץ אורבן (Laszlo Ferenc Urban), הכה ועינה יהודים במו ידיו, בייחוד חולים ופצועים. ז'נדרמים הונגרים עינו את תושבי הגטו כדי שיגלו היכן הסתירו כסף וחפצי ערך. דעתם של כמה מהמעוּנים נטרפה עליהם, ורבים אחרים שלחו יד בנפשם.
המפקד היהודי של הגטו היה ד"ר אנדרה בלס (Endre Balazs) וסגנו היה שנדור וייס (Sandor Weiss). בגטו הוקם גם שירות סדר יהודי – "הגדוד הראשון", בפיקודו של ברנט קרמר (Bernat Kremer) – ואחד מתפקידיו היה ללוות את הנחקרים ל"מִטְבָּעָה" – כפי שכינו היהודים בהומור מר את המקומות שבהם עינו אותם ההונגרים כדי להוציא מהם כספים.
ההגמון הקתולי ארון מרטון (Aron Marton) יצא להגנתם של יהודי הגטו ופעל בניסיון למנוע את גירושם. הוא כתב בשמם לראש ממשלת הונגריה ולשר הפנים. ואולם מאמציו לא נשאו פרי והוא נאלץ לפרוש מתפקידו.
תושבי גטו קולוז'וור גורשו לאושוויץ בשישה טרנספורטים בין 25 במאי ל-9 ביוני 1944.
388 יהודים מקולוז'וור נכללו ברכבת קסטנר. ב-10 ביוני 1944 הם יצאו מגטו קולוז'וור שהתרוקן והועברו לבודפשט, ומשם יצאו ב-30 ביוני 1944 לברגן-בלזן. כמעט כל נוסעי רכבת זו הגיעו לבסוף לשווייץ.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog