מכתבים אחרונים מהשואה: 1944

"אני מבקשת ממך: תני לה אהבת אֵם כדי שתרגיש פחות בחסרוני".

כך כתבה איזבלה-בלה פודור מקולוז'וור אל המשפחה המאמצת של בתה גיטה בת השמונה בנג'וורד. איזבלה שולחה אל מותה באושוויץ. אביה של גיטה, חיים פודור, גויס לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי ולא שב. גיטה שרדה. מכתבה של איזבלה הוא אחד המכתבים המוצגים כאן.

בתערוכה שלושה-עשר מכתבים אחרונים שנשלחו לקרובי משפחה וחברים מהבית, מהמסתור, מגטאות, בתי כלא ומחנות. ביניהם מכתב שכתב יעקב היימן מרקוס בן העשר מאמסטרדם לסבו וסבתו. הוריו, סבו וסבתו שרדו. יעקב נרצח באושוויץ.

מכתבים אחרונים מהשואה: 1944

המכתבים המוצגים בתערוכה זו נשלחו מאוקראינה, איטליה, גרמניה, הולנד, הונגריה, צ'כיה, צרפת ורוסיה. הם כתובים במגוון שפות: איטלקית, גרמנית, הולנדית, הונגרית, צרפתית ורוסית.

מרבית המכתבים המוצגים בתערוכה נתרמו ליד ושם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים" על ידי קרובי משפחה. באמצעותם אנו יכולים לספר את סיפורו של היחיד בשואה ולתת לקורבנות השואה שם, פנים וזיכרון.