[10] יוני 1944

מחנה צבאי לעבודות כפייה

"רוזי יקרה, שמרי על עצמך ואל תרשי שמשהו רע יאונה לכם."

הגלויה האחרונה של ינו רוזנפלד

כך כתב ינו רוזנפלד בגלויה האחרונה אותה שלח ממחנה לעבודות כפיה של הצבא ההונגרי לבני משפחתו בבודפשט. רעייתו רוזי ובתם אגנס שרדו בבודפשט. ינו נספה.

ינו-משה רוזנפלד ואשתו רוזי-רחל לבית רוט חיו במישקולץ שבהונגריה, מוקפים בבני המשפחה המורחבת. ב-1931 נולדה בתם היחידה אגנס-אגי. ינו עבד בחנות נעליים ואגנס הלכה לבית הספר היסודי היהודי בעיר.

ב-1939, בעקבות החוקים המפלים שחוקקו הרשויות ההונגריות כנגד יהודים, איבד ינו את מטה לחמו. ב-1940 עברו ינו ורוזי לבודפשט בחיפוש אחר פרנסה והתגוררו בבית אחיו של ינו, זולטן, שהיה נשוי לאחותה של רוזי, אטל. אגנס נשארה במישקולץ אצל מגדה רוט, סבתה מצד אמה, עד לסיום לימודיה בבית הספר היסודי, וב-1942 עברה יחד עם סבתה לבודפשט והתאחדה עם הוריה. בבודפשט מצא ינו עבודה ורוזי ואחותה אטל עבדו בבית בתפירת שמלות. אגנס החלה בלימודיה בתיכון היהודי בבודפשט.

ב-1943 גויס ינו לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי והיה בקשר מכתבים עם בני המשפחה. מדי פעם הגיע הביתה לחופשה. ב-19 במרס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה. ינו שהיה בבית בחופשה התלבט אם לחזור לפלוגת העבודה ובסופו של דבר חזר לבסיס והמשיך לשלוח משם גלויות. האחרונה נשלחה ביולי. בינתיים נלקחו זולטן רוזנפלד ובנו בן ה-15 גיורגי לעבודות כפייה. מגדה, רוזי ואגנס יחד עם אטל ובתה ורה הוכנסו לאחד מ"בתי הכוכב הצהוב" שיועדו ליהודים בבודפשט

ב-17 באוקטובר הוציאו אנשי "צלב החץ" לחצר את כל דיירי הבית בו שהו רוזי ואגנס והובילו אותם בצעדה רגלית במשך שעות כשידיהם מורמות לאצטדיון מרוצי סוסים. בדרך גזלו מהם את התכשיטים. לאחר זמן-מה החזירו אותם הביתה. כמה ימים אחר כך נלקחו רוזי ואטל על ידי אנשי "צלב החץ". אגנס וורה נשארו עם סבתם מגדה. רוזי ואטל חזרו למחרת. אטל השיגה כתבי חסות שוויצרים ובנות המשפחה נכנסו לאחד הבתים המוגנים בבודפשט. הסבתא עברה לבית כלתה הנוצרייה.

באחד הימים הגיעו שוטרים הונגרים, החרימו מכולם את התעודות ותכננו לקחת אותם לגטו. אחד הדיירים שיחד את השוטרים וכך התאפשר לבני המשפחה להישאר בבית, אך תעודות החסות נלקחו מהם. לאחר מספר שבועות הועברו דיירי הבית לגטו בודפשט.

חודשים ספורים לאחר השחרור נודע לרוזי שינו נפל בשבי הצבא האדום ונספה ממחלת הטיפוס במחנה בולץ (Bolcz) במרס 1945. זולטן, אחיו של ינו, שרד. בנו גיורגי לא חזר. בני המשפחה שנותרו במישקולץ נשלחו לאושוויץ ונרצחו.

אגנס הצטרפה לתנועת מכבי הצעיר בבודפשט. ב-1949 עלתה לישראל ונישאה לאמיל שפרבר. מגדה, רוזי, זולטן, אטל וורה נשארו בבודפשט.

ב-1999 מסרה אביבה-אגנס שפרבר דף עד לזכר אביה, ינו רוזנפלד. ב-2014 מסרה ליד ושם מסמכים, מכתבים ותצלומים במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים" ובכלל זה את הגלויה האחרונה של אביה המוצגת בתערוכה זו.


  גלויה אחרונה מאבא   
ניצולת השואה אביבה שפרבר רוזנפלד מספרת על קשר המכתבים בין אביה ינו רוזנפלד ששרת בפלוגות לעבודות כפייה של הצבא ההונגרי לבין המשפחה בבודפשט.

[10? 16?] ביולי
יקירַי,
הגעתי בשלום ללא כל בעיות בדרך... הבנים היו מודאגים מעט, חששו שקרה לנו משהו. האם קיבלתם חדשות מגיורגי [ג'ורג'] והאם זולי [זולטן] כתב משהו. ברגע שיהיו לכם חדשות, כתבו לי, כיוון שאני מאוד מודאג לגביהם. רוזי יקרה, שמרי על עצמך ותדאגי שלא יקרה דבר למישהו מכם. כתבי לי במהרה. נשיקות
ינו


צד שני:
רוזנפלד זולטן
בודפשט
ככר טלקי 23, קומה 3


*מהונגרית: זולטן קקשי (Zoltán Kékesi)

   לצפייה בגלויה