יוני 1944

בקשצ'בה, הונגריה

"עכשיו, יקירי, אנו נפרדים ממך. אינני יודעת אם ניפגש עוד בחיים האלה. התפלל לאל הטוב שירחם עלינו, כי את המצב הזה אי אפשר לסבול לאורך זמן."

הגלויה האחרונה של ברכה איגז'

כך כתבה ברכה איגז' בגלויה האחרונה ששלחה מגטו בקשצ'בה שבהונגריה אל בעלה יעקב-ינו בפלוגת עבודה בדברצן. ברכה וחמשת ילדיה נרצחו באושוויץ. יעקב שרד.

יעקב-ינו וברכה לבית צינר וילדיהם חיו בבקשצ'בה שבדרום מזרח הונגריה. יעקב התפרנס מחנות קטנה למוצרי מזון וברכה עזרה לו בשרות הלקוחות. המשפחה ניהלה אורח חיים דתי.

במרס 1944 כבשו הגרמנים את הונגריה. בתקופה זו גויס יעקב לפלוגת עבודה והוצב בדברצן. ברכה והילדים נותרו בבקשצ'בה.

ב-11 במאי 1944 הוקם הגטו בבקשצ'בה וברכה וילדיה נכלאו בו יחד עם יהודי העיר. את  הגלויה האחרונה שלחה ברכה בעת חיסול הגטו, ביוני 1944, כשתושביו הועברו למפעל הטבק המקומי, סמוך לתחנת הרכבת בבקשצ'בה. ב-26 ביוני שולחו ברכה וילדיה לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו בהגיעם.

יעקב שרד וחזר לבקשצ'בה. לאחר הקמת מדינת ישראל עלה יעקב לארץ. הוא לא נישא בשנית וחי בגפו. תמונת אשתו ברכה, הגלויה האחרונה ששלחה לו וזכר חמשת ילדיו היו כל שנותר לו. הוא שמר עליהם כעל בבת עינו עד יומו האחרון.

ב-1955 מסרה ליד ושם רוזה גוטמן, קרובתה של ברכה איגז', דף עד בו ציינה שלברכה ויעקב היו חמישה ילדים. רוזה זכרה את שמותיהם וגיליהם של שלושה הילדים הגדולים: טיבור בן ה-10, מרים בת ה-8 ואדיטה בת ה-6. לאחרונה, בעקבות תחקיר גנאלוגי מקיף, הצליחה משפחתה של ברכהלמצוא את שמות שני הילדים הקטנים: ארנו ואגי, גילם אינו ידוע.

אחיה של ברכה, יחזקאל שרגא צינר, נספה בעבודת כפייה בגדודי העבודה ההונגרים בחזית המזרחית. ב-2011 מסרה ליד ושם ליה בן צבי, נכדתו של יחזקאל, את הגלויה האחרונה ששלחה ברכה לבעלה יעקב, גלויה המוצגת בתערוכה זו.

יוני 1944
יקירי
אני מודיעה לך בלב שבור כי אני ערוכה ומוכנה ומחכה לעגלה. לצערי הרב אנחנו הולכים לבית החרושת לטבק. מה אומר ומה אגיד. לבי עומד להיקרע. אתה יכול לתאר לך את מצבי הנפשי. יכולתי להשלים עם המעבר לבית החרושת אולם אני יודעת שבכך לא תסתיים הפרשה. כמעט בטוח שבשבוע הבא נעלה על הקרונות ונצא החוצה. לאן? רק בורא עולם יודע.
עכשיו תאר לך את מצבי, את הסבל הלא יתואר של חמישה ילדים פעוטים-תמימים. לבי עומד להיקרע. לילה ויום אני בוכה. כי אם היית אתה אתנו כאן, אולי בכל זאת היה לנו קל יותר, יקירי.
אבל אתה בכל זאת תנסה לכתוב לנו. אולי אקבל את המכתב. אני לצערי לא יכולה לכתוב כי אפילו עפרון אסור לנו לקחת אתנו.
אתה יכול לתאר לך את חיי, יקירי.

אני מקווה שקיבלת את החבילה. אם יש אפשרות למשלוחים נוספים, אנא כתוב, אנא כתוב על הכל.

עכשיו, יקירי, אנו נפרדים ממך. אינני יודעת אם ניפגש עוד בחיים האלה. התפלל לאל הטוב שירחם עלינו, כי את המצב הזה אי אפשר לסבול לאורך זמן...

הילדים בסדר. אני עוד פעם נפרדת ממך. האל הטוב יתן שניפגש בשמחה גדולה ונגדל יחד את ילדינו היקרים.

ה' אתך. המון נשיקות.
אשתך הסובלת והילדים

  לצפייה בגלויה