"אבא'לה היקר - אנחנו בסדר – להתראות"
כך כתבו הבנות סוזן-ז'וּזה ולילי בגלויה האחרונה אותה שלחו לאביהן הוגו קליין בעת שעבד בפלוגת עבודה עבור הצבא הגרמני במרגיטה (Margitta-Marghita) הסמוכה לגבול אוסטריה. הבנות נשלחו עם אמן לאושוויץ-בירקנאו ונרצחו. הוגו שרד.
הוגו קליין ואשתו, מטילד לבית סאבו, חיו בעיירה הֶנצידה (Hencida) במחוז ביהר (Bihar) שבהונגריה. ב-1930 נמנו במקום 81 יהודים. למטילד והוגו נולדו שתי בנות, סוזן-ז'וּזה-שושנה (1935) ולילי-לילקה (1937).
ב-1939-1938 הנהיגו ההונגרים חוקים מפלים נגד יהודים. פרנסתם של יהודי העיירה נפגעה וב-1941 החל גיוס גברים לעבודות כפייה. ב-1943 גויס הוגו לפלוגת עבודה ומטילד והבנות נותרו בהֶנצידה.
במאי 1944 הועברו יהודי הֶנצידה עם יהודי מחוז ביהר לגטו הקטן בפרברי העיר נג'וורד ושוכנו בתנאים קשים במשק שהיה בו מגרש עצים. ב-24 במאי, לאחר שבועות של רעב ועינויים, נשלחו לאושוויץ-בירקנאו. המשולחים הגיעו למחנה ב-29 במאי. ביניהם היו מטילד ובנותיה. שלושתן נרצחו.
הוגו שרד את פלוגות העבודה. ב-1946 נישא בשנית לאילונה מזאי, בת דודתה של מטילד וניצולת אושוויץ, וב-1947 נולד בנם ג'ורג'. ב-1957 עלו השלושה לישראל.
ב-1985 מסרה אילונה קרטיס ליד ושם דפי עד לזכר אחותה מטילד, הבנות סוזן-ז'וּזה ולילי וקרובים נוספים. ב-2014 מסרו אילונה-אילנה קליין ובנה ג'ורג', במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים", את הגלויות ששלחו אחיותיו-למחצה של ג'ורג' לאביהן יחד עם תלתלי שיערן שנגזזו למזכרת בינקותן. הגלויה האחרונה מוצגת בתערוכה זו.
אבאל'ה היקר אנחנו בסדר להתראות ז'וזה ולילי
הוגו קליין
[כתובת לא ברורה]
מרגיטה
