יצירה זו מבוססת על מתווה אותו רשם פליקס נוסבאום מייד לאחר בריחתו ממחנה סן סיפריאן לבריסל. לאחר שנים רבות בהן עסק בנושאים אוניברסליים, מתמקד האמן לראשונה בזהותו היהודית.
קבוצה מאוגדת של ארבעה גברים עטופים בטלית מתפללים לפני צריף מחנה המשמש כבית-כנסת, בעוד דמות אחת ניצבת בודדה מאחור. ייתכן וזוהי דמותו של האמן שעדיין מהסס אם להצטרף לתפילה. לא ניתן להבחין בפניהם של המתפללים הנצפים מגבם וראשם נבלע באפילת הרקע. הטליתות הלבנות הן נקודות האור היחידות בציור. המתפללים נאחזים באמונתם בקדרות המחנה, אך הטלית העוטפת ומגינה גם חושפת את מעמדם השברירי של האסירים.
שמי הבוקר מאיימים ומוארים באור אפור המקנה לציור אווירה אפוקליפטית. עננה שחורה במרכז ועורבים עטים - מוטיב חוזר כחוט השני ביצירתו של נוסבאום- מבשרים רעות.
על החול זרוקים פריטים המצביעים על החיים הקשים והעליבות של המחנה: חוט תיל, חתיכת עצם, קופסת שימורים ונעל עזובה המסמלים רעב ומוות.