חושב כל הזמן עליכם ומחכה בקוצר רוח ליום בו נוכל להתאחד. אני מקווה שיום זה לא יאחר לבוא.
אוזיאס
אוזיאס בלנק, בנם של ברכה-רייזל ואיציק, נולד ב-1913 בברלד (Barlad) שברומניה. הוא היה כלכלן ורווק. בדצמבר 1941 עלה בנמל קונסטנצה על האוניה סטרומה בדרכו לארץ ישראל. על האוניה היו כ-780 מעפילים ועשרה אנשי צוות, חלקם יהודים. האוניה הגיעה בקושי רב לנמל איסטנבול והמעפילים לא הורשו לרדת ממנה.
דוד סטוליאר, הניצול היחיד מהאוניה לאחר טביעתה, כתב לימים:
הגיעו ... מאה גלויות דאר שחלוקתם גרמה לקטטות ממש. אחר הצהריים האנשים היו מעט רגועים יותר ומאושרים שיכלו ליצור קשר כלשהו עם העולם החיצוני. כל אחד הסתגר עם משפחתו לדון כיצד למלא את השטח הקטן של גלוית הדאר שהושגה כל כך בקושי. היה הרבה מה לכתוב, אפשר למלא תוכן של ספר אבל צריך לבטא הכל במשטח הקטן של גלוית דאר. אני חושב שמעולם, בתולדות כתיבת דברי דאר, אם קימים תולדות כאלה, לא השתמשו במילים: נורא, בלתי נסבל, כאשר כל מילה כזו התיחסה לנסיעה שלנו, לאולם השינה, למזון או למצב התברואתי באוניה. האנשים כתבו ישובים על גבי מיטות, בפינת הסיפון, על קירות העץ. בעפרון, בעט נובע, או פשוט, במקלון שבקצהו קשרו משהו דומה לציפורן וכתבו...
בגלויה מה-18 בפברואר 1942, כתב אוזיאס בלנק:
יקירי,
היום התאפשר לי לכתוב לכם מספר שורות. אני חש בטוב, וחושב כל הזמן עליכם ומחכה בקוצר רוח ליום בו נוכל להתאחד. אני מקווה שיום זה לא יאחר לבוא. אנא, אל תדאגו לי, אני מקווה שעוד מספר ימים נוכל להמשיך בנסיעתנו ונגיע ליעדנו. אז אכתוב לכם שוב. לא חסר לי דבר, אך אני לבד... נשיקות, באהבה, אוזיאס...
(מרומנית: יהודית קליימן)
היה זה סימן החיים האחרון מאוזיאס. ב-24 בפברואר 1942, שבוע לאחר שנכתבה הגלויה, טובעה האוניה בידי צוללת סובייטית וכל נוסעיה, למעט אחד, דוד סטוליאר, טבעו בים השחור. בין הטובעים היה גם אוזיאס בלנק. ב-1956 מסרה ליד ושם צציליה מוסקו, אחותו של אוזיאס, דף עד לזכרו.
![גלויה מה-18 בפברואר 1942 ששלח אוזיאס בלנק מהאניה סטרומה למשפחתו בברלד שברומניה [בגלויה כתוב 1941, הטעות במקור]](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/styles/main_image_1block/public/Ozias-Blank-03.jpg?itok=5eP3x6hf)
