ב-7 ביוני 1944 חגגה ציפורה רימן, בשמה הבדוי צ'סלבה רימנסקה, את יום הולדתה ה-21 בווינה כשהיא מוקפת חברים פולנים-נוצרים שאינם מודעים לזהותה היהודית. ציפורה שרדה. הוריה ואחיה נרצחו בשואה.
ציפורה (צ'שה) רימן (לימים שרון) נולדה ב-1923 בעיירה קורולוּבקה (Korolówka) שבמזרח פולין. ציפורה למדה הוראה ולימדה עד פרוץ המלחמה. ב-1939 עבר האזור לשליטה סובייטית וביוני 1941 פלשו הגרמנים לברית המועצות והגיעו לקורולובקה.
ב-1942, בעידוד הוריה, ברחה ציפורה ללבוב והגיעה למכר אוקראיני של אביה שאסף אותה אל ביתו. מחשש לשלומו חיפשה ציפורה דרך לעזוב את לבוב. מודעה שראתה על חיפוש עובדת במשק בית הובילה אותה לאשת המושל הגרמני של לבוב שחיפשה עובדת עבור אחיה שחי בווינה וציפה לתינוק. כשביקשה אשת המושל מציפורה את מסמכיה, השיבה ציפורה שאין לה מסמכים. היא טענה ששמה צ'סלבה רימנסקה ושהמסמכים נשארו בביתה בקורולובקה. אשת המושל לקחה אותה למשרד העבודה בלבוב, רשמה אותה שם ומסרה לה תעודת עבודה עם שמה הבדוי.
ציפורה הגיעה לווינה, עבדה במשק בית וחברה לקבוצת פולנים-נוצרים שהגיעו לעבוד במקום, אותם פגשה בכנסייה אליה נהגה ללכת בימי ראשון כחלק מזהותה הבדויה. ביוני 1943 קיבלה מכתב מפולין ששלח לה מכר ובו ברכה ליום הולדתה ה-20. הוא כתב לה שהוריה אינם יכולים לברכה כיוון שהם נמצאים "במקום חשוך". כך הבינה ציפורה שאביה מקס-מאיר, אמה רוז'יה ואחיה מוניו-מרדכי נרצחו. לימים נודע לה שהם נרצחו במרחק 12 ק"מ מביתם, בבית העלמין היהודי בבורשצ'וב ביוני 1943 יחד עם יהודי עיירות הסביבה.
את יום הולדתה ה-21 חגגה ציפורה בווינה עם חבריה הפולנים. הם הכינו לה ברכה מאוירת: "צ'סי אהובה, במלאת לך 21, מהחברים והעמיתים", כתבו לה, "מהחושך האפל של חוסר המזל אל זכרונות זוהרים ובהירים הנלקחים תמיד מהרגעים העליזים במולדת".
ב-4 בדצמבר 1944 נעצרה ציפורה על ידי הגסטפו בווינה בחשד להשתייכות לקבוצת מחתרת פולנית ונכלאה בכלא בווינה. במהלך חקירתה במטה הגסטפו הוכתה באכזריות. "הוא היכה אותי מכות רצח עם מקל גומי", סיפרה ציפורה, "ואחר כך הוא לא חקר אותי יותר כי לא יכולתי לדבר. הגעתי לבית הסוהר. לא יכולתי ללכת או לעמוד. לא יכולתי לשכב. שכבתי על הבטן. החזיקו אותי בתא בודד. היו לי פצעים פתוחים על הגב והישבן. ... אחרי שלושה ימים בערך הביאו לי רופא שהיה בעצמו עציר בבית הסוהר, שהתנהג אלי מאוד יפה".
ב-15 בפברואר 1945 הועברה לאוברלנצנדורף (Oberlanzendorf) – מחנה עבודה "לחינוך מחדש", ממנו ברחה ימים ספורים לפני שווינה שוחררה ב-12 באפריל 1945 בידי הצבא האדום. לאחר השחרור עברה ציפורה למחנה עקורים באיטליה, שם עסקה בהוראה, וב-1948 עלתה לישראל.
