באוגוסט 1942 שלחה ורה לוי כרטיס ברכה מאויר מגטו טרזין לבן דודה דן אורבך בז'ילינה (Žilina) שבסלובקיה, לרגל יום הולדתו השביעי. ורה והוריה נרצחו באושוויץ. דן והוריו שרדו.
דן-פריץ אורבך נולד ב-1935 בז'ילינה (Žilina) שבצ'כוסלובקיה (לימים סלובקיה) למקסימיליאן ורוזינה לבית לוי. מקסימיליאן היה מהנדס חשמל.
בעקבות הסכמי מינכן זכתה סלובקיה ב-6 באוקטובר 1938 באוטונומיה במסגרת הרפובליקה הצ'כו-סלובקית השנייה. הכומר הקתולי ד"ר יוזף טיסו נהיה לראש הממשלה של האוטונומיה וב-14 במרס 1939 הכריז על עצמאות סלובקיה. למחרת היום כבשו הגרמנים את צ'כיה שהוכרזה כמדינת חסות (פרוטקטורט) של גרמניה ונתנו לה את שמות חבליה בגרמנית - בוהמיה ומוראביה. סלובקיה העצמאית היתה למעשה מדינת חסות של הגרמנים ושרר בה משטר טוטליטרי בשלטון מפלגה חוקית אחת בלבד, "מפלגת העם הסלובקית של הלינקה" ("הלודקים"), ששיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית.
סלובקיה העצמאית היתה החברה הראשונה במדינות הציר שנתנה את הסכמתה לגירוש יהודים מתחומה. בין מרס ואוקטובר 1942 ריכזו הרשויות הסלובקיות כ-58,000 יהודים במחנות ריכוז ועבודה ומשם גרשו את האסירים למחנות השמדה בפולין. הגירושים פסקו זמנית בסתיו 1942, לאחר שלמעלה מ-34,000 יהודים גורשו אל מותם.
מקסימיליאן ומשפחתו נשארו בביתם בז'ילינה. בזכות מקצועו, מהנדס חשמל, קיבל מקסימיליאן תעודת חסות כעובד נחוץ, וגם משפחתו היתה פטורה בשלב זה מגירוש. ביולי 1942 נאסר מקסימיליאן באמצע הלילה בביתו לעיני אשתו ובנם. "קול בכי ותחנונים של אמי העיר אותי משנתי", סיפר דן, "בחדר היה אור חזק מסנוור. אמי שכבה על הרצפה ממררת בבכי, בדלת עמדו שני גברים עם מעילי עור שחורים וארוכים וביניהם אבא עם תרמיל גב קטן ביד". לימים נודע להם שמקסימיליאן נשלח למחנה סרד שבסלובקיה. רוזינה ודן נשארו בז'ילינה עם אחותה של רוזינה, אַלי, ובנה פטר. רוזינה היתה בקשר מכתבים עם בני משפחתה וביניהם אחיה פאול שנכלא יחד עם אשתו מיצי ובתם ורה בגטו טרזין. באוגוסט 1942 שלחה ורה כרטיס ברכה מאויר ליום הולדתו השביעי של בן דודה דן:
יום הולדת שמח לפריצק
למה אתה עצוב פריצק הקטן? - תמיד היית עליז - היום אתה צריך לשיר ולרקוד - תחגוג את יום הולדתך.
אם אתה עצוב בגלל זה, פריצקו, - שאני לא אתך - תפסיק לדאוג במחשבות - אנחנו נהיה שם בקרוב.
אתה רואה את הרכבת ממהרת לשם? - לאט מדי בשבילי! - כנפיים גדולות לו היו לי - הייתי טסה אליך מיד.
ואז נקפוץ ביחד - ריקוד פראי שמח - ניצוצות יעופו מאתנו - וזה רק בשמחה.
אני מאחלת לך המון מזל טוב - שתמיד תהיה בריא - ולהורים היקרים שלך – תגרום רק שמחה.
ורה
(מצ'כית ינה מרקוס)
בסוף אוגוסט 1944, עם התקרבות הצבא האדום, התקוממה המחתרת הסלובקית נגד משטרו של טיסו והגרמנים התערבו על מנת לדכא את המרד. הם חידשו את הגירושים ו-12,600 יהודים נוספים גורשו אל מחנות ההשמדה.
במחצית ספטמבר נדרשו כל יהודי ז'ילינה להתייצב בבית הספר המקומי לקראת שילוחם. דן ואמו רוזינה, אחות אמו אַלי ובנה פטר הסתייעו בעוזרת הבית של משפחת אורבך, מרישקה, שהציעה להם מסתור אצל הוריה בכפר עד יעבור זעם. הארבעה צעדו בלילה והגיעו לבית הוריה של מרישקה. "אמא החזיקה אותי ביד אחת ובשנייה אחזה שמיכות פוך וכריות", סיפר דן, "קיבלנו חדר ללינה. הבית ובו שני חדרים ומטבח היה כה עני ועלוב עד שהרצפה של החדרים היתה אדמה עליה עמד הבית. המארחים לא האירו לנו פנים." מחשש שיסגירו אותם לשלטונות נמלטו הארבעה השכם בבוקר, חזרו לז'ילינה והתייצבו בבית הספר בו רוכזו היהודים. סיפר דן:
הדרך מבית הספר למקום בו חיכתה לנו רכבת (תחנה להעמסת בהמות) חצתה את העיר. השמועות שהיהודים נשלחים למחנות ריכוז וכן הרעש וההמולה של השיירה, הביאו רבים לרחוב. אנשים עמדו בצדי הדרך וביניהם הכרתי חברים מהכיתה ומקבוצת הכדורגל. בין המבוגרים היו אנשים אשר קיימו קשרים ידידותיים עם הורי ואשר נהגו מדי יום ראשון לשחק אתם קלפים... העבר נמחק והכל נשכח.... אמנם כמה מהם נופפו לשלום, אך רובם צחקו, מחאו כפיים וכן נשמעו קריאות שמחה על כך שהיהודים מובלים.
דן, אמו רוזינה ובני משפחה נוספים הועברו לכלא באילאבה (Ilava). לאחר כחודש הועברו למחנה סרד (Sered) והתאחדו עם אבי המשפחה. לאחר זמן קצר שולחו רוזינה ודן לגטו טרזין. מקסימיליאן שולח בעקבותיהם. אחיה של רוזינה, פאול ומשפחתו, כבר לא היו במקום. הם שולחו באוקטובר 1944 אל מותם באושוויץ. אַלי ופטר היו בן המשולחים מסרד לאושוויץ. אַלי נרצחה באושוויץ ובנה פטר גווע ברעב בברגן-בלזן, אליו נשלח מאושוויץ.
במאי 1945 שוחררו מקסימיליאן, רוזינה ודן בטרזין על ידי הצבא האדום. לאחר השחרור נשלח דן בן העשר להחלמה בשווייץ. לאחר כחודשיים התאחד עם הוריו בז'ילינה וב-1949 עלה במסגרת עליית הנוער לארץ ישראל. הוריו עלו כחצי שנה אחריו.
ב-1989 מסר דן אורבך ליד ושם דפי עד לזכר בני דודיו ורה ופטר וקרובים נוספים. ב-2018 נמסרו ליד ושם במסגרת המבצע הלאומי "לאסוף את השברים" תצלומים של משפחות אורבך ולוי וכרטיס הברכה ליום ההולדת ששלחה ורה לוי מגטו טרזין לבן דודה דן, כרטיס המוצג פה.
