בתקופת השואה ניסו יהודים להתמודד עם מצבם בדרכים שונות. בצד המאבק על עצם קיומם נאבקו על זהותם ותרבותם. ציון מועדים אישיים, בהם נישואין ובר מצווה ואפילו הכנת ושליחת כרטיסי ברכה ליום הולדת, ככל שאפשרו תנאי הזמן והמקום, סייעו להם למתן את הזעזועים הרגשיים שחוו ונתנו להם תחושת שגרה ויציבות. המנהגים שליוו את היהודים מאות בשנים ליוו אותם גם בתקופת השואה. הם סיפקו לאדם הנתון במצוקה ותחת רדיפה מתמדת, הרגשה של המשכיות, נחמה ותקווה לעתיד כחלק ממסורת עתיקת יומין ובבחינת חוליה נוספת בשרשרת הדורות. ציון אבני דרך אישיות אִפשר לשמור על אנושיות ולפעול כאדם.
