ב-6 באוגוסט 1942, בצל הרדיפות של יהודי הולנד על ידי הגרמנים, נישאו אסתר פינקהוף והנרי-אברהם אשר (Asscher) באמסטרדם. ביולי 1943 נרצחו הוריה של אסתר ושלוש אחיותיה בסוביבור. הנרי והוריו נרצחו אף הם. אסתר שרדה.
אסתר-רוזה נולדה ב-1922 באמסטרדם, בתם הבכורה של מריאן-ז'נט לבית אופנהיים ומאיר פינקהוף. היו לה שלוש אחיות, אדל-לואיז (נ. 1924), סופי (נ. 1925) וקלרה-ז'נט (נ. 1928). פינקהוף היה ד"ר לביולוגיה ומטאורולוג.
הנרי (הנס) אברהם נולד ב-1921 באמסטרדם. בנם הצעיר של הנדרינה לבית דויזנד (Duizend) וג'וזף אשר. היתה לו אחות גדולה ממנו בשנה, לואיז-לוס. אחיו אברהם (נ. 1918) מת בינקותו. ג'וזף היה מנהל חשבונות בעסקי היהלומים של משפחת אשר ובן דודו של אברהם אשר (איש ציבור בולט בקהילה היהודית באמסטרדם ולימים מראשי היודסה ראט, המועצה היהודית).
במאי 1940 נכבשה הולנד על ידי הגרמנים. החל מספטמבר הוטלו מגבלות וגזירות על היהודים והוקמה מועצה יהודית. רכושם נגזל, תנועתם הוגבלה והם הודרו בהדרגה ממקומות ציבוריים, מהשרות הציבורי ומהאוניברסיטאות, וסולקו מבתי הספר. במאי 1942 סומנו בטלאי צהוב. בקיץ 1942 החלו הגירושים ההמוניים של יהודים מהולנד. היהודים נעצרו במחנות מעבר בהולנד ומשם שולחו מזרחה, בעיקר למחנות המוות אושוויץ וסוביבור, במסווה של שילוחם לעבודה.
החתונה של אסתר והנרי היתה אחת ממאות חתונות יהודיות שהתקיימו באמסטרדם ב-1942. הזוגות קיוו שנישואין יספקו ביטחון מסוים מפני מחנות העבודה בהולנד אליהם נשלחו בעיקר רווקים יהודים, ומאוחר יותר האמינו שלא יפרידו ביניהם לאחר שישולחו מזרחה. החל ממרס 1942 נאלצו יהודי אמסטרדם להינשא בנישואין אזרחיים בתיאטרון ההולנדי (Hollandsche Schouwburg) במקום בבית העירייה, כצעד נוסף בהפרדתם מהאוכלוסייה הכללית. מאוקטובר 1942 שימש התיאטרון מקום ריכוז ליהודי אמסטרדם לקראת גירושם. כמו זוגות אחרים אולצו אסתר והנרי לענוד טלאי צהוב בולט על בגדי חתונתם.
הנרי עבד כעוזר גנן במוסד הפסיכיאטרי היהודי "אפלדורנסה בוס" (Apeldoornsche Bosch) שבאפלדורן ממאי 1942. לאחר שנישא לאסתר חזר לעבודתו במוסד ואסתר נשארה לזמן קצר באמסטרדם.
ב-13 בספטמבר 1942 נעצרו אסתר, אביה מאיר, אמה מריאן ואחיותיה אדל, סופי וקלרה. בחיפוש שנעשה בביתם נמצאו תצלומי החתונה של אסתר והנרי והיא נחקרה לגבי מקום הימצאו. עבודתו בבית החולים הפסיכיאטרי היהודי בחסות היודסה ראט הגנה עליו מגירוש, באותה עת. אסתר ומשפחתה הועברו לתיאטרון ההולנדי. אחד מעובדי היודסה ראט שהיה במקום והכיר את הנרי, זיהה את אסתר ושחרר אותה כבת למשפחת אשר. הוריה ואחיותיה שולחו למחנה המעבר וסטרבורק (Westerbork) שבצפון מזרח הולנד. עובדי התחנה המטאורולוגית באמסטרדם פנו לשלטונות הגרמנים והצהירו כי ד"ר מאיר פינקהוף חיוני ביותר לעבודתם וביקשו את שחרורו. ואכן, כנראה בעקבות הפניה, לאחר שלושה שבועות הוצאו מאיר, מריאן ושלוש הבנות מהמחנה וחזרו לביתם באמסטרדם. בינתיים הצטרפה אסתר לבעלה באפלדורן ועבדה שם במשק בית. לא עלה בדעתו של איש מהם להסתתר.
ב-22 בינואר 1943 חיסלו הגרמנים את המוסד הפסיכיאטרי באפלדורן ושלחו לאושוויץ את 1,200 החולים ו-50 מאנשי הצוות. כמה מאנשי הצוות, ביניהם הנרי ואסתר, לא שולחו לאושוויץ והועברו לווסטרבורק. לאחר שלושה חודשים, ב-22 באפריל, הועברו השניים למחנה הריכוז פיכט (Vught) ומשם הוחזרו לווסטרבורק ב-3 ביולי. בינתיים, ב-26 במאי 1943, נעצרו הוריה ואחיותיה של אסתר בשנית והובאו לווסטרבורק. אסתר פגשה אותם לפני ששולחו ב-20 ביולי למחנה המוות סוביבור. איש לא שרד משילוח זה. אסתר והנרי נותרו בווסטרבורק.
עד ספטמבר 1943 גורשו כבר מרבית יהודי הולנד מזרחה. בערב ראש השנה תש"ד, 29 בספטמבר 1943, נעצרו כ-2,000 יהודים באמסטרדם, בהם חברי המועצה היהודית ומנהיגיה, ונשלחו לווסטרבורק, וכך חדלה המועצה להתקיים. בין העצורים היו גם הוריו של הנרי, הנדרינה וג'וזף אשר. לוס, אחותו של הנרי, הסתתרה יחד עם בעלה יופ-יעקב ון אמרונגן בזהות בדויה בדרום הולנד.
ב-1 בפברואר 1944 יצאה מווסטרבורק רכבת גירוש שיעדה מחנה הריכוז ברגן-בלזן שבגרמניה. בין המשולחים היו ג'וזף והנדרינה, בנם הנרי וכלתם אסתר. הם שהו יותר משנה במחנה. בין 6 ל-10 באפריל 1945, ימים ספורים לפני שחרור ברגן-בלזן על ידי בעלות הברית, יצאו מהמחנה שלוש רכבות שיעדן גטו טרזין ועליהן כ-7,000 יהודים. הרכבת הראשונה שוחררה על ידי בעלות הברית. השניה הגיעה לטרזין ב-21 באפריל. השלישית, שלימים נודעה בשם "הרכבת האבודה", לא הגיעה ליעדה. לאחר כשבועיים של נסיעה נעצרה הרכבת על גשר הרוס על נהר אלסטר וב-23 באפריל שוחררה על ידי הצבא האדום בפאתי הכפר הגרמני טרביץ (Tröbitz). בין האנשים על הרכבת היו אסתר והנרי אשר. ב-16 באפריל מת הנרי ברכבת מרעב ואפיסת כוחות ליד היישוב האגנו (Hagenow) כשבוע לפני השחרור. את המתים ברכבת נהגו לקבור ליד המסילה. אסתר שרדה. הוריו של הנרי נרצחו אף הם. אחותו לוס ובעלה שרדו. סבתה של אסתר, אדל, ושתיים מדודותיה, מרים וקלרה (הסופרת הנודעת קלרה אשר-פינקהוף), שרדו ועלו לארץ ישראל.
בסוף יוני 1945 הועברו הניצולים מטרביץ ללייפציג, ומשם הוחזרו להולנד. אסתר הגיעה לאיינדהובן, שם שהתה אצל גיסתה לוס ובעלה יופ (לימים לביאה ויעקב ארנון). במכתב ששלחה מהולנד לסבתה ודודותיה בארץ ישראל, כתבה:
6 באוגוסט 1945
בקשר לכל הצרות ואי הנעימות שעברתי - אין לי חשק לכתוב על זה, לא רק בשבילכם, אלא בגלל שלי זה עושה רע. דווקא היום אני חושבת על הנס [הנרי], כי היום זה יום השנה השלישי לנישואינו. הוא נפטר ב-ג' באייר [16 באפריל 1945]. הוא לא סבל. חוץ מהסבל שכולנו סבלנו ברכבת, וזה לא היה קל! [...] על משמעות מותו של הנס, על זה לא אכתוב, זה ברור מאליו.
ב-1946 עלתה אסתר לארץ ישראל. היא נישאה בשנית והתיישבה בקיבוץ עין הנצי"ב.
![אישור מטעם הקהילה היהודית באמסטרדם על נישואי הנרי-אברהם אשר ואסתר-רוזה פינקהוף שהונפק ב-12 באוגוסט 1942 [הזוג נישא ב-6 באוגוסט]](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/08_159.jpg "אישור מטעם הקהילה היהודית באמסטרדם על נישואי הנרי-אברהם אשר ואסתר-רוזה פינקהוף שהונפק ב-12 באוגוסט 1942 [הזוג נישא ב-6 באוגוסט]")
![דיוקנו של הנרי-אברהם אשר על תעודה מטעם היודסה ראט (המועצה היהודית) המעידה על כך שהנרי עובד במוסד הפסיכיאטרי "אפלדורנסה בוס"](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/09_130.jpg "דיוקנו של הנרי-אברהם אשר על תעודה מטעם היודסה ראט (המועצה היהודית) המעידה על כך שהנרי עובד במוסד הפסיכיאטרי "אפלדורנסה בוס"")
