בינואר 1944 שלח מוריס פלצמן מפריס כרטיס ברכה צבעוני לחברתו, בת גילו, אוולין ויטנברג שהיתה עם אמה בדרום צרפת, לרגל יום הולדתה העשירי. חודש אחר כך שולח עם משפחתו לאושוויץ ונרצח. אוולין שרדה.
אוולין ויטנברג (לימים עדנה ביבר) נולדה ב-1934 בפריס, בתם היחידה של נחמה ויצחק, ילידי פולין. נחמה קופרמן נולדה בלובלין והיגרה בתחילת שנות השלושים לפריס בעקבות אחיה נתן-נפתלי. יצחק ויטנברג נולד בשדליץ וב-1929 עלה מפולין לארץ ישראל. הוא עבד בעבודות שונות, חלה ולאחר שהחלים היגר לצרפת. שם פגש את נחמה והשניים נישאו. נחמה ויצחק פתחו בית מלאכה לייצור ומכירת כובעים בדירתם. בבניין בו התגוררו חיו בני הזוג אסתר ויעקב פלצמן. אף הם היגרו מפולין ונולדו להם בפריס ארבעה ילדים: אווה (נ. 1925), סימון (נ. 1930), מוריס (נ. 1934) ופאולין (נ. 1941). שתי המשפחות התיידדו. אוולין ומוריס הפכו לחברים טובים והלכו לאותו גן ילדים. סיפרה אוולין:
אני זוכרת שולחן ארוך כזה [בבית המלאכה] עם קרש באמצע... ואני זוכרת ששיחקתי עם חברי הקטן מילדות, מוריס, מתחת לשולחן הארוך כאילו זו רכבת. ישבתי שם למטה והוא מכר לי כרטיסים, ולהפך.
עוד לפני המלחמה נפרדו יצחק ונחמה, ואוולין נשארה עם אמה. ב-1940, בעקבות הפלישה הגרמנית לצרפת, ברחו נחמה ואוולין לכפר בנורמנדי שבצפון צרפת, יחד עם קרובי משפחה נוספים, ולאחר כמה חודשים חזרו לפריס. בעקבות גל מעצרים של גברים יהודים בקיץ 1941 ושליחתם למחנות בצרפת, ברח יצחק מפריס לדרום צרפת. אוולין ואמה נשארו בפריס. ביוני 1942 עזבו השתיים את דירתן ועברו לבית מלון. נחמה לא רשמה אותן במשטרה בכתובתן החדשה. במהלך אירועי המצוד על יהודי פריס והסביבה, הוול דיב, ב-16 ביולי 1942, הסתיר אותן בעליית הגג בעל המלון בו שהו והצילן. הן עברו לאזור משטר וישי בדרום צרפת בעזרת מבריחים בתשלום. משפחת פלצמן נשארה בפריס, ולמרות הסכנה נחמה ואסתר שמרו על קשרי מכתבים.
נחמה התיישבה בליון, מצוידת במסמכי זהות מזויפים. "המסמכים המזויפים היו טובים כל עוד לא דרשו [שוטרים] לראות אותם...", סיפרה אוולין, "על כל צעד ושעל דרשו מסמכים... המשטרה עשתה סריקות בכל רכבת, בכל חשמלית ובכל מקום ברחובות. אמא שלי, עם השם הצרפתי [המזויף] שלה... איך שהיא פתחה את הפה, כששאלו אותה שאלה, עם המבטא הזר, זה לכשעצמו היה צרה גדולה, והיה פחד גדול שיתפסו אותה". אוולין נשלחה למנזר עד שנחמה תתארגן. נחמה החליטה לעזוב את ליון, בה היו בדיקות משטרה תכופות, ועברה לבית מבודד בווילרבאן (Villeurbanne) הסמוכה. היא כתבה לשכנתה אסתר פלצמן וזו שלחה לה מהדירה בפריס ציוד וחומרי גלם כדי שתוכל לייצר כובעים. כך התפרנסה נחמה בדוחק מייצור כובעים ומכירתם. אוולין עזבה את המנזר והתאחדה עם אמה. היא הלכה לבית ספר קתולי בווילרבאן, שם סבלה מהצקות של תלמידות כיתתה שחשדו בה שהיא יהודייה. כדי להימנע מתפיסתן על ידי הרשויות, שלחה נחמה את אוולין בת השמונה וחצי לבדה עם הכובעים המוכנים למרכז ליון בחשמלית, ואחר כך חזרה הילדה עם חומרי גלם להכנת כובעים חדשים. "לילדה קטנה אין תעודת זהות ואף אחד לא יבקש ממנה מסמכים", סיפרה אוולין. בבית הספר בו ביקרה אוולין נערכו לתלמידים בדיקות רפואיות ומצאו אצל הילדה כתם בריאה. היא נשלחה להבראה באלפים הצרפתיים. נחמה שמחה שבתה נמצאת במקום מבטחים. אוולין הגיעה בעיצומו של החורף למשפחה קתולית אדוקה בכפר קטן במחוז אוט-סבואה (Haute-Savoie), והצטרפה למשפחה בתפילות היומיות בבית ובביקור השבועי בכנסיה. לאחר ארבעה חודשים חזרה לווילרבאן.
בינואר 1944 שלח מוריס פלצמן גלויה מפריס עם איור של ילד וילדה. מצדה השני כתב לחברתו אוולין ברכה לרגל יום הולדתה:
ליום הולדתך העשירי מאחל לך יום הולדת שמח ומקווה שבשנה הבאה אוכל לאחל לך מקרוב יותר. חברך הקטן מוריס
נחמה ואוולין נשארו בווילרבאן עד השחרור. כל אותו זמן לא ידעו דבר על גורלם של יצחק, אביה של אוולין, ונתן, אחיה של נחמה. לאחר השחרור חזרו השתיים לפריס. נתן ורעייתו פולט-פרל הסתתרו בפריס אך נחשפו ושולחו ב-24 באוגוסט 1942 ממחנה הריכוז דרנסי לאושוויץ. גם יעקב פלצמן שולח ב-18 בספטמבר 1942. שנה וחצי אחר כך נעצרו רעייתו אסתר והילדים בעקבות הלשנה ושולחו ב-10 בפברואר 1944.
ב-1949 עלו נחמה ואוולין לישראל ואוולין שינתה את שמה לעדנה. לימים סיפרה:
חברי מוריס שלח לי ב-1944 כרטיס ברכה ליום הולדתי, בו הביע את תקוותו שנוכל לחגוג יחדיו כעבור שנה. מי יכול היה לשער שחודש מאוחר יותר, בגיל 10, יובל לתא הגזים ושלא אראה אותו לעולם? את כרטיס הברכה המרגש והמצהיב אני מניחה כל שנה, ביום השואה, ליד נר זיכרון וזר פרחים כסמל לטרגדיה של השואה ולהנצחת זכרו של חברי מוריס.
ב-1955 מסרה נחמה ויטנברג ליד ושם דפי עד לזכר חברתה אסתר פלצמן וילדיה, אחיה נתן קופרמן ורעייתו, שנרצחו כולם באושוויץ, וקרובים נוספים. בנם של נתן ופולט, ברנרד, שרד. ב-2016 נמסרו לארכיון יד ושם במסגרת המבצע הלאומי "לאסוף את השברים", מסמכים ותמונות של משפחות ויטנברג ופלצמן, ביניהם הגלויה ששלח מוריס והמוצגת פה.
