ב-20 ביולי 1942 יצאה מקלן שבגרמניה רכבת גירוש ועליה כ-1,165 יהודים. בין המגורשים על הרכבת היו פרידריך בדר, רעייתו רגינה ובנם בן השבע קורט. כעבור ארבעה ימים הגיעה הרכבת למינסק שבבלרוס. המגורשים הורדו מהרכבת והועברו למחנה מלי טרוסטינץ, שם נרצחו. חודשיים אחר כך, ב-26 בספטמבר, גורש בנו של פרידריך, גאורג בדר בן ה-14, ממחנה מכלן שבבלגיה אל מותו באושוויץ. שני בניו האחרים של פרידריך, מנשה ועדי, שרדו ועלו לארץ ישראל.
שמותיהם של פרידריך, רגינה, גאורג וקורט מופיעים במיצג ספר השמות, ארבעה מתוך 4,800,000 שמות קורבנות השואה שנאספו ביד ושם והונצחו בשנת 2022 בספר השמות. זהו סיפורם.
בפברואר 1925 נישאו פרידריך-לייזר-אפרים בדר ושרה סיבירסקי בקלן שבגרמניה. פרידריך, יליד קלן, שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הוא נלחם בחזית המערבית, נפצע והוענק לו צלב הברזל. לו ולשרה נולדו שלושה בנים: יוזף-מרטין-מנשה (נ. 1925), גאורג-ריצ'רד-ראובן (נ. 1927) ואדולף-ברנהרד-עדי (נ. 1931).
פרידריך היה סוכן נוסע ומכר כלי מיטה. במהלך השבוע היה נוסע מחוץ לקלן ולקראת השבת היה חוזר הביתה. הוא היה גבאי בבית הכנסת בו התפלל, והמשפחה שמרה על אורח חיים יהודי מסורתי. הוא היה פעיל במכבי קלן והתאמן באגרוף. מנשה התאמן במסגרת אגודת הכח בהתעמלות. במרס 1931, כארבעה שבועות אחרי לידתו של עדי, מתה שרה בת ה-25 מדלקת ריאות. כשנתיים לאחר מותה נישא פרידריך לאחותה רגינה-רבקה, וב-1935 נולד בנם קורט-כתריאל. הבנים הגדולים למדו בבתי ספר יהודיים בקלן.
בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עזבו שני אחיה של רגינה את גרמניה ועלו לארץ ישראל. "בזכות המראה הלא יהודי שלנו הסתובבנו אחי גאורג ואני בכל מקום בקלן ללא פחד, כמו כל הילדים הגרמנים", סיפר מנשה. ב-1938 אולצה משפחת בדר לעזוב את ביתה ולעבור לרחוב בו הותר ליהודים לגור. בפוגרום ליל הבדולח ב-10-9 בנובמבר 1938 נעצר פרידריך ולאחר זמן מה שוחרר: לזכותו עדיין עמדו שירותו בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה וצלב הברזל שהוענק לו. באותה שנה עלתה אמה של רגינה לארץ ישראל והגיעה אל בנה הרמן בעין חרוד.
המשפחה ביקשה להגר לארצות הברית. בבדיקות רפואיות שנערכו לבני המשפחה בקונסוליה האמריקנית בשטוטגרט נמצא שלקורט יש דלקת באוזן. בעקבות כך נדרשה המשפחה להמציא ערבות כספית נוספת בסך 200 דולר מקרובים בארצות הברית. העיכוב מנע את העזיבה.
"המשכנו ללכת לבית הספר", סיפר מנשה, "בכיתות מצומצמות יותר. כבר היו ילדים שגורשו עוד קודם לכן לזבונשין, וכל יום היו פחות ילדים. למעלה מחצי כיתה כבר לא היתה". בדצמבר חגג מנשה בר מצווה. מורה מלוקסמבורג הכין אותו והוא עלה לתורה. מהוריו קיבל במתנה שעון.
פרידריך ניסה להוציא קודם את שלושת בניו הגדולים מגרמניה אל קרובי משפחה כדי שיוכלו מאוחר יותר להתאחד כולם בארצות הברית. עדי בן השבע וגאורג בן ה-11 הוברחו לבלגיה אל דודם מקס, אחי אביהם באנטוורפן. מקס העביר את עדי למשפחה קתולית בעיירה קפלן (Kapellen) וגאורג הוכנס לבית יתומים לא יהודי באנטוורפן. בינתיים פרצה המלחמה ולאחר מכן הצליח מנשה בן ה-14 לעזוב. הוא יצא במסגרת עליית הנוער והגיע בדצמבר 1939 לארץ ישראל. "כאשר נפרדנו מסר לי אבא את התפילין שלו. זה היה שנה אחרי הבר המצווה שלי", סיפר מנשה. פרידריך, רגינה וקורט נשארו בקלן.
על השהות בקפלן סיפר עדי:
האישה במשפחה הקתולית אצלה הייתי היתה אישה חמה מאוד. דודי הביא לה בד לתפירת שמלה ונקבע שהוא ישלם עבורי כל חודש 120 פרנק. דודי שילם פעמיים, וכל יתר הזמן שהייתי שם לא הגיע תשלום נוסף... אני זוכר שכשהגעתי בכיתי ארבעה ימים בלי הרף. בכל לילה כשהלכתי לישון התפללתי תפילה שזכרתי מהבית.
עדי הסתובב בחופשיות בקפלן. הוא הלך לבית הספר המקומי וביקר בכנסייה. המשפחה אצלה שהה דאגה לכל מחסורו. מדי פעם הגיע אחיו גאורג לבקרו. במאי 1940 כבשו הגרמנים את בלגיה. במשך שלוש וחצי שנים, עד קיץ 1942, שהה עדי אצל המשפחה בקפלן. עם תחילת המצוד אחר יהודים בבלגיה וגירושם, חששה המשפחה הקתולית להחזיקו אצלה. ביוני הפקידה אותו אצל הקהילה היהודית באנטוורפן, משם הועבר לבית יתומים דתי בבריסל. עדי התקשה להסתגל לקפדנות הדתית שהייתה נהוגה במקום, אחרי שחי כנוצרי בקפלן, ובפברואר 1943 הועבר לבית הילדים של "איגוד יהודי בלגיה" (AJB) בווזמביק Wezembeek)), שם האווירה היתה נינוחה יותר. על ווזמביק סיפר:
למדתי את השפה הצרפתית... למדנו גם שירים עבריים. למדנו מילים עבריות. לכל קבוצה היה שם עברי... היו שם ילדים מגיל שנה עד 17. שיחקנו המון והיתה פעילות חברתית קבוצתית רבה. יצאנו המון ליערות... כשהייתי בווזמביק כתבתי גלויה לאחי גאורג בבית היתומים באנטוורפן והתחננתי לפניו שיבוא לבקר.
בקיץ 1944 פוזרו ילדי בית היתומים בווזמביק, מחשש לגורלם, והוסתרו במוסדות נוצריים. עדי היה בקבוצה שהועברה למנזר בלויבן (Leuven), שם שהה עד שחרורו בידי חיילים אמריקאים.
לימים נודע למנשה ועדי מה עלה בגורל בני משפחתם. בעקבות הלשנה נתפס גאורג על ידי הגסטפו באנטוורפן ונכלא במחנה מכלן, משם גורש ב-26 בספטמבר 1942 אל מותו באושוויץ. מקס בדר, דודם שקיבל את פני עדי וגאורג כשהגיעו לבלגיה, נרצח אף הוא. נסיבות מותו אינן ידועות. ההורים פרידריך ורגינה ואחיהם הקטן קורט שולחו מקלן ב-20 ביולי 1942 למינסק ונרצחו.
ביוני 1946 עלה עדי בדר לארץ ישראל. מנשה הצטרף להגנה, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות בשורות חטיבת גבעתי. בהפוגה הראשונה נישא לחברתו רות.
בשנת 2000 מסר מנשה בדר ליד ושם דפי עד לזכר אביו פרידריך, אמו רגינה ואחיו גאורג וקורט. ב-2013 נמסרו ליד ושם במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים" מסמכים ותצלומים משפחתיים של משפחות בדר וסיבירסקי. חלקם מוצג פה.
באותה שנה תרם מנשה ליד ושם את התפילין של אביו, אותם קיבל כשנפרדו בגרמניה ערב עלייתו לארץ ישראל.
