אלפרד אגטשטיין, רעייתו דורה ובתם קלרה נכלאו בסוף 1941 בגטו לבוב. באחד הימים נעצר אלפרד, נלקח מהגטו ועקבותיו נעלמו. דורה וקלרה הצליחו להימלט מהגטו ולשרוד בזהות בדויה בוורשה.
שמו של אלפרד מופיע במיצג ספר השמות, אחד מתוך 4,800,000 שמות קורבנות השואה שנאספו ביד ושם והונצחו ב-2022 בספר השמות. זהו סיפורו.
אלפרד אגטשטיין ודורה-דורוטה לבית קניג חיו בטרנוב שבפולין. אלפרד היה ד"ר למשפטים ועורך דין פעיל ודורה - בעלת תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה מהאוניברסיטה היגלונית בקרקוב, מורה ומנהלת בית ספר ערב למבוגרים. המשפחה היתה אמידה ומתבוללת. ב-1935 נולדה בתם היחידה קלרה-קרושה.
בפרוץ המלחמה, עוד לפני שהגיעו הגרמנים לטרנוב, שכרו בני הזוג עגלה וסוס, ברחו עם קלרה מזרחה והגיעו ללבוב שהחל מה-20 בספטמבר 1939 היתה תחת שלטון סובייטי. אלפרד ודורה מצאו עבודה וקלרה הלכה לגן.
ב-29 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב והחלו מיד ברדיפת היהודים. דורה פוטרה מעבודתה כמזכירה ומצאה בעזרת חברה אוקראינית עבודה כפועלת במפעל גרמני מחוץ לגטו, מה שהקנה לה תעודה של עובדת נחוצה לגרמנים, בה היתה רשומה גם קלרה. דורה קיימה קשרי מכתבים עם אחיותיה בטרנוב וקיבלה מהן בגדים וחפצים שונים, אותם מכרה ותמורתם קנתה מזון למשפחתה. לאחר זמן הצליח אלפרד למצוא עבודה כפקיד ביודנראט.
בסוף 1941 נכלאו יהודי לבוב בגטו, ביניהם אלפרד, דורה וקלרה. הם חיו בצפיפות וחלקו חדר עם משפחה נוספת. באחד הימים נעצר אלפרד ונלקח מהגטו. היתה זו הפעם האחרונה בה ראו אותו דורה וקלרה. בינתיים נפסק הקשר עם המשפחה בטרנוב והגיעו שמועות על כך שלוקחים יהודים מהגטאות, מסיעים אותם ליעד כלשהו והרכבות חוזרות ריקות. דורה המשיכה לעבוד במפעל. היא חששה להשאיר את קלרה בגטו ולקחה אותה כל יום למפעל. הן הגיעו מוקדם בבוקר לפני כולם ובעזרת אחד מהשומרים במפעל ומזכירת המפעל, שניהם אוקראינים, הסתתרה קלרה מתחת לשולחן המזכירה במהלך יום העבודה של אמה. בשלב מסוים ביקש השומר מדורה לא להביא יותר את קלרה כיוון שאנשים ראו אותה עם הילדה והוא חשש שילשינו עליו. קלרה נשארה לבד בחדרן בגטו. בגטו התקיימה אקציה במהלכה נערכו חיפושים מבית לבית. קלרה נתפסה והובלה למקום הריכוז בדרך לתחנת הרכבת. דורה שמעה על כך והצליחה לחדור לגטו ולהתאחד עם בתה. תעודת העובד הנחוץ לא עמדה עוד לזכותה. היא שיחדה שוטר אוקראיני כדי שייתן לה לברוח עם קלרה. הוא הבטיח לה שיעלים עין והיא הצליחה להימלט עם בתה משורת ההולכים לרכבת.
דורה החליטה לברוח מלבוב יחד עם קלרה. היא רכשה תעודת נישואין מקורית מאישה בשם מלצקה טומיסלבה סברינה ויצרה קשר עם שוטר אוקראיני עליו המליצו לה ידידים. היא קבעה אתו שהוא ילווה אותה ברכבת עד לוורשה תמורת תשלום. ביום המיועד פגשו דורה וקלרה את השוטר מחוץ לגטו. לפני שיצאו לדרך, הביט בקלרה ואמר לדורה שהיתה בלונדינית עם עיניים כחולות: "הילדה קטנה, שחורה, מבוהלת, עיניים גדולות... תשאירי את הילדה בגטו. היא עלולה לסכן אותנו". דורה סירבה להשאיר את קלרה ושלושתם הגיעו לתחנת הרכבת. השוטר עלה אתן לרכבת אבל נטש לפני שהרכבת יצאה מהתחנה ולקח אתו את אחד התיקים של דורה בו היו כמה מדברי הערך שעוד נותרו לה.
בסוף קיץ 1942 הגיעו דורה וקלרה לוורשה כשהן מתחזות לפולניות. דורה שכרה חדר בפנסיון קטן מרוחק מהעיר. היא הצליחה להשיג טופס לידה ריק ומילאה בו את הפרטים של בתה קלרה בשם בדוי – קרולינה קלרה ריצקה, בתה של מלצקה טומיסלבה סברינה, ותעודת זהות מזויפת לעצמה. כדי להתאים את גילה של קלרה לתאריך הנישואין בתעודה שהיתה בידי דורה, הקטינו את קלרה בשנה ותאריך הלידה שלה נקבע ל-1936. דורה הכינה את בתה בת השבע לחיים כפולניה. לימדה אותה כמה מהתפילות הנוצריות ושיננה באוזניה שהן עכשיו פולניות ואסור שאיש ידע על יהדותן. דורה עזבה את הפנסיון ושכרה חדר אצל זוג פולני מבוגר – זיגמונט ולודוויקה-לוניה שוסטק שחיו בצמצום. היא סיפרה להם שבעלה הקצין הפולני נרצח בטבח שעשו הסובייטים בחיילים הפולנים בקאטין בראשית המלחמה. אך ברגע שראו את קלרה הבינו בני הזוג שהשתיים יהודיות והחליטו להשאירן בביתם. לבני משפחתה סיפרה לודוויקה שדורה היא בת דודה של בעלה. לבני משפחת בעלה סיפרה לודוויקה שדורה היא בת דודתה. לאחר זמן מה אזל כספה של דורה ולא היה בידה לשלם לבני הזוג שוסטק שכר דירה. המצב הכלכלי היה קשה. לודוויקה ודורה תפרו בבית ומכרו את תוצרתן תמורת מזון. לא היה להם כסף לחמם את הבית. בעיצומו של החורף העבירה לודוויקה את דורה וקלרה לחדר השינה שלה ושל בעלה, שהיה קר פחות. דורה הצליחה למצוא משרת הוראה במנזר ואת שכרה חלקה עם השוסטקים. במהלך המרד הפולני של ורשה, באוגוסט 1944, פונו דורה ובתה יחד עם השוסטקים לכפר בדרום פולין. ארבעתם שרדו עד לשחרור.
לאחר המלחמה עברו דורה וקלרה לקרקוב. דורה עבדה בוועדה ההיסטורית היהודית וגבתה עדויות מניצולי השואה. במהלך עבודתה פגשה ניצולים מלבוב והבינה שאלפרד בעלה נרצח. היא נישאה בשנית לניצול השואה אדם גולדברג, ששרד את המלחמה בסיביר, והם שינו את שם משפחתם לדורמונט. קלרה אימצה לעצמה את השם קרולינה. בעדותה סיפרה:
אמא חיפשה שם שאוכל לזכור ויהיה דומה לשם בו קראו לי בבית – קרושה. ככה קיבלתי את השם קרולינה... כשהסתיימה המלחמה אמרתי שהשם הזה הציל את חיי, אז עשיתי שינוי שם רשמי במשרד הפנים הפולני... אחר כך התעקשתי לשמור עליו בארץ כשרצו להפוך אותו בשנות החמישים למלכה, או עטרה... כי קרולינה מאוד לא נראה להם. אני לא סיפרתי מדוע, אבל אמרתי שאני לא מסכימה.
ב-1950 עלו דורה ואדם יחד עם קרולינה לישראל.
ב-2012 הכיר יד ושם בלודוויקה וזיגמונט שוסטק כחסידי אומות העולם.
