ביוני 1942, במהלך אקציה בגטו דמביצה שבפולין, נרצחה זלמה קלויזנר. חצי שנה מאוחר יותר, בדצמבר 1942, נתפס נכדה בן ה-19 גדעון טירס מחוץ לגטו ונורה למוות על ידי הגרמנים. אסתר, בתה של זלמה, וחנה, נכדתה של זלמה, שרדו בזהות בדויה בקרקוב.
שמותיהם של זלמה וגדעון מתועדים במיצג ספר השמות, שניים מתוך 4,800,000 שמות קורבנות השואה שנאספו ביד ושם והונצחו ב-2022 בספר השמות. זהו סיפורם.
אסתר-ארנה ויוסף טירס חיו בביילסקו-ביאלה (Bielsko-Biała) שבפולין. יוסף היה צלם ובעל סטודיו מפורסם בעיר. ב-1923 נולד בנם גדעון וכעבור ארבע שנים נולדה בתם חנה. הילדים למדו בבית הספר היהודי בעיר והמשפחה שמרה על המסורת היהודית. ב-1938 נפטר יוסף ממחלה ואסתר המשיכה לנהל את הסטודיו. גדעון המשיך את לימודיו בתיכון פולני.
עם הפלישה הגרמנית בספטמבר 1939 ברחו אסתר, ילדיה, אמה זלמה ובעלה השני של זלמה הרמן קלויזנר, מביילסקו-ביאלה והגיעו לקרקוב, שם התקיימו ממכירת דברי הערך שבידם. לאחר מספר חודשים יצאו מקרקוב מזרחה. הרמן ברח לעומק ברית המועצות ואסתר, הילדים וזלמה הגיעו לדמביצה (Dębica). בינואר 1940 נקבע ליהודים אזור מגורים נפרד בפאתי דמביצה ובפברואר נצטוו לשאת סרט זרוע מסומן שהומר בספטמבר 1941 בטלאי. בתקופה זו גייסו הגרמנים יותר ויותר יהודים ויהודיות למחנות העבודה, והחריפו את גזל הרכוש ודרישות הכופר. גדעון נשלח למחנה עבודה. בחורף 1942-1941 הוקם בדמביצה גטו סגור. אסתר וחנה עבדו לסירוגין בסביבות הגטו וגרו בחדרון קטן בעליית גג יחד עם זלמה. הקצבת המזון היתה זעומה ורבו השמועות על שילוח היהודים מהגטו ליעד בלתי ידוע. גדעון הוחזר מהמחנה לגטו.
ביוני 1942 נרצחה זלמה באקציה שהתחוללה בגטו. אסתר הצליחה לחמוק מהאקציה והסתתרה. בעזרתו של גדעון ברחו אסתר וחנה מהגטו וקבעו שגדעון יצטרף אליהן מאוחר יותר. השתיים הצליחו להגיע לקרקוב כשהן לבושות כאיכרות ושכרו חדר במרתף של משפחה פולנית, בו גרו אנשים נוספים. הן ישנו באותה מיטה. אסתר השיגה תמורת תשלום תעודה על שם ינינה יוליה אואסייביץ ((Ułasiewicz – רווקה קתולית מלבוב. עבור חנה קנתה אסתר תעודת לידה ריקה והן מילאו את הפרטים. אסתר וחנה הציגו עצמן כאם ובת בלתי חוקית. סיפרה חנה:
הגעתי לגיל הזה, כבר הייתי בת 16 או 17, שאפשר היה להוציא תעודה פולנית. ניגשתי עם תעודת הלידה המזויפת הזו לעירייה בשביל להוציא תעודה ורעדתי נורא שאולי משהו יקרה ויזהו שזה מזויף... היה לי אישור מקום המגורים והפקידים הפולנים רשמו את הפרטים... ולקחו טביעות אצבע... פחדתי, והפקיד שאל אותי: "למה הידיים שלך כל כך רועדות?"
כעבור מספר ימים קיבלה חנה הודעה שהתעודה מוכנה והלכה לקחתה מהעירייה. אסתר חיפשה עבודה במשק בית כדי שיהיה להן מקום מגורים, והשיגה עבודה עם לינה אצל משפחה גרמנית לה שני ילדים. הן סיפרו שהן פליטות משלזיה ולכן הן יודעות גרמנית, וכך לא חשדו בהן. אסתר וחנה חיכו שגדעון יגיע לקרקוב. בתחילה קיבלו ממנו מכתבים אבל בשלב כלשהו הקשר פסק. לאחר המלחמה נודע להן שגדעון נתפס על ידי הגרמנים בדצמבר 1942 ונורה למוות.
אסתר וחנה חיו בפחד מתמיד שמא תתגלה זהותן ונמנעו מקיום קשרים עם פולנים מחשש שיוסגרו. אסתר דאגה שמא מישהו יזהה אותה. "היא כל כך השתנתה מתחילת המלחמה", סיפרה חנה, "שערה הלבין והיא מאוד רזתה, וקשה היה לזהותה. לא היה בסיס לפחד שלה". הן האזינו בסתר לרדיו ה-BBC כדי לעודד את עצמן. כשקרב הצבא האדום לקרקוב, פונתה המשפחה הגרמנית אצלה עבדה אסתר וחזרה לגרמניה. אסתר וחנה נותרו ללא מקום עבודה ומגורים. הן מצאו עבודה אצל משפחות אחרות וגרו בדירה קטנה. חנה עבדה אצל משפחה פולנית במשק בית. בני המשפחה חשדו בה והיא נשאלה שאלות רבות בענייני דת, שאלות עליהן לא ידעה לענות. לאחר זמן קצר לא חזרה לעבוד שם.
בינואר 1945 שחרר הצבא האדום את קרקוב. אסתר וחנה חזרו לביילסקו-ביאלה והרמן שרד וחזר מברית המועצות. ב-1947 יצאה חנה במסגרת "הבריחה" לארץ ישראל (פלשתינה המנדטורית). היא נתפסה על ידי הבריטים וגורשה לקפריסין. ב-1948 עלתה לישראל. ב-1949 עלתה גם אמה, אסתר.
ב-1957 מסרה אסתר דפי עד לזכר בנה, גדעון, אמה זלמה וקרובים נוספים. ב-2019 נמסרו לארכיון יד ושם תעודות, מכתבים ותצלומים של משפחת טירס במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים". חלקם מוצג פה.
