המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

ביילסקו-ביאלה (Bielsko-Biała)

שתי ערים שכנות, צמודות זו לזו, שמתחילת העת החדשה רואים בהן עיר אחת

מקום לפני המלחמה: ביילסקו – עיר נפה במחוז שלזיה (Silesia), וביאלה – עיר נפה במחוז קרקוב (Cracow), פולין
מקום בזמן המלחמה: שלזיה עילית

בין מלחמות העולם חיו בביילסקו-ביאלה כ-7,500 יהודים – כשישית מאוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה, ממסחר זעיר ומרוכלות והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים רבים. יהודים היו בעליהם של בתי חרושת גדולים, ובכלל זה בתי חרושת ללבנים וטחנת קמח מהגדולות בפולין. יהודי ביילסקו-ביאלה הקימו איגודים מקצועיים שונים והסתייעו בבנק יהודי קואופרטיבי ובשתי קופות גמ"ח. קהילת יהודי ביילסקו החזיקה לשכת עבודה. בביילסקו-ביאלה פעלו מוסדות סעד ועזרה הדדית ושני מטבחים ציבוריים לפחות. בביאלה היו פעילים גם ארגוני הסיוע והבריאות טא"ז ו"צנטוס". בביילסקו פעלו בית ספר יהודי ולידו גן ילדים, תלמוד תורה וספריות ובהן אלפי ספרים. תלמידים נצרכים קיבלו תמיכה במזון ובגדים. תנועות הנוער הציוניות, ולאחר מכן רשת "תרבות", ארגנו שיעורי עברית ויהדות. ועד הקהילה הפעיל "מכללה למדעי היהדות" ו"בית עם". מ-1925 עד 1940 ראה אור בביילסקו שבועון יהודי ביידיש – יודישעס פולקסבלאט. יותר מ-400 חברים השתתפו בפעילות של אגודות ספורט יהודיות בעלות אוריינטציה ציונית ובהן "הכוח" ו"מכבי". כן פעלו בעיר אגודות תיאטרון ומוזיקה ומקהלה.
בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות שקיימו קיבוצי הכשרה, אגודת ישראל ותנועות הנוער והנשים שלה, קבוצה של הבונד ומפלגה פרו-פולנית של מתבוללים, "יהודים דמוקרטים" שמה. עשרות יהודים היו פעילים או אוהדים של המפלגה הקומוניסטית הפולנית.
בשל הקִרבה אל הגבול התאפשר ליהודים רבים לנטוש את העיר כבר באוגוסט 1939, ולאחר כיבוש העיר בידי הגרמנים, ב-3 בספטמבר 1939, נותרו בה רק כמה מאות יהודים. ואולם עם שובם כעבור זמן קצר של מקצת הבורחים הגיע מספר היהודים בעיר לכ-2,000. הגרמנים שדדו חנויות של יהודים, פוצצו את בתי הכנסת, והטילו על היהודים תשלום כופר. החלה חטיפת יהודים לעבודות כפייה. בסוף ספטמבר 1939 החרימו הגרמנים את כל רכושם של הנמלטים. יהודים ששבו לאחר מכן נכלאו במחנה מעצר.
באוקטובר 1939 הוקם בביילסקו-ביאלה יודנרט בראשותו של יוסף רוטר (Roter). מאמצע נובמבר 1939 גורשו עשרות יהודים מהעיר למחנות בניסקו (Nisko), במסגרת תכנית לריכוז היהודים באזור זה. באביב 1940, כשנזנחה תכנית זו, פוזרו יהודי ביילסקו-ביאלה שהגיעו לניסקו ורק מעטים מהם שבו לעירם. קבוצה אחת גורשה מזרחה, לאזור שבשליטת הסובייטים, וביוני 1940 הוגלו חבריה לתוך ברית-המועצות.
בינואר 1940 נקבע ליהודים אזור מגורים נפרד בפאתי העיר. בפברואר 1940 נצטוו יהודי המקום לשאת סרט זרוע מסומן, ובספטמבר 1941 הצטוו להמירו בטלאי. מ-1941 גברו דרישות ה"צנטרלה" בסוסנובייץ (Sosnowiec) לספק גברים ונשים למחנות העבודה ותכפו גזֵלות הרכוש ודרישות הכופר של הגרמנים. עם גבור המצוקה הקימו חברי היודנרט ואנשי סניף יס"ס בביילסקו-ביאלה מעון לזקנים, מרפאה ומטבח ציבורי. בסוף 1941 נאסר על יהודי העיר להתהלך ברחוב הראשי.
בחורף 1941/42 נדרשו היהודים לעבור לגטו שהוקם בביאלה. בגטו – שלושה בניינים ברחובות זיפר (Ziffer), רכנפלד (Rechenfled) ו-11 בנובמבר – התגוררו כ-400 יהודים שנשארו בעיר.
הגטו חוסל ב-29 ביוני 1942. לפני הגירוש נעשתה סלקציה. הילדים, הנשים, הקשישים והחולים גורשו לאושוויץ ונרצחו שם. הנותרים, ובהם חברי היודנרט, פוזרו בגטאות ביישובי הסביבה.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog