נקודות לדיון חינוכי בכיתה, בעקבות קריאת הראיונות ועיסוק בנושא עדויות הניצולים

פרימו לוי, ניצול מחנה אושוויץ, מתאר בספרו השוקעים והניצולים את החלום שהיה סיוטם של אסירים רבים:

"רבים מן השורדים [...] זוכרים שחיילי הס"ס השתעשעו בהטחת אזהרות ציניות באוזני האסירים: 'יהיה סופה של מלחמה זו כפי שיהיה, אנחנו המנצחים במלחמה נגדכם; איש מכם לא ישאר כדי להעיד; אפילו ינצל מישהו, העולם לא יאמין לו.' [...] אותה מחשבה בדיוק [...] עלתה, מה מוזר, בחלומות הלילה של האסירים הנואשים [...] שחלמו בלילות השבי [...]: הנה הם שבים הביתה; בלהיטות ובהקלה הם מספרים את קורות ייסוריהם באוזניו של אדם יקר ואין מאמינים להם; אדרבא, אפילו לא מקשיבים להם".1 

מדוע לדעתכם הסיוט שמתאר פרימו לוי היה משותף לרבים מהניצולים, למרות החוויות הקשות והייסורים שעברו במהלך שנות השואה?

אנחנו דור ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד. [...] אז יהפוך זיכרון השואה [...] לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות לצקת בו תוכן ומהות". 

כיום עומדים לרשותנו תיעוד רב של מקורות הקשורים בשואה: תצלומים, מסמכים, יומנים, ספרי זיכרון, מחקרים היסטוריים, סרטים ועוד. ובכל זאת, מעלה ניצול השואה צבי גיל סוגיה המטרידה רבים מבני דורנו. מהי הסוגיה ומה האחריות שלנו בכל הנוגע אליה?

החוקר עמית פינצ'בסקי, מדייק כי: 

המילים "קירבה" ו"קורבן" באות מאותו שורש לשוני. מדובר באותה שושלת רעיונית שלפיה לעדות יש משמעות מכיוון שהיא מדברת על קירבה לאירוע ועל קורבן. ישנה כמובן גם מסורת משפטית על עדות, [...] לעדים יש את היכולת להכריז על משהו כקיים, כקביל או לא. [...] במאה ה-20 נכנסה המסורת של העדות על הג'נוסייד בעיקר בהקשר של השואה, ובמובן זה הקורבן הוא העד. 

מהי לדעתכם חשיבות תפקיד העדים בכל הנוגע ללימוד וחקר השואה? מהו תפקידם? מדוע קשה למצוא להם תחליף?

"את הקטסטרופות הגדולות אנו נוהגים לעיתים להקיף במילים כדי להתגונן מפניהן. המילים הכתובות הראשונות שיצאו מתחת ידי היו מיני קריאות נואשות למצוא את השתיקה שהקיפה אותי בזמן המלחמה ולהחזיר אותה לעצמי. בחושי העיוורים הבנתי כי באותה שתיקה גלומה הנפש שלי, ואם אצליח להחיות אותה, אולי יחזור אלי הדיבור הנכון. הכתיבה שלי החלה בצליעה קשה. הניסיונות של המלחמה רבצו בי כבדים ומעיקים ואני רציתי להדחיקם עוד יותר. רציתי לבנות חיים חדשים על גבי חיי הקודמים. שנים לקח לי לשוב לעצמי, אך גם כששבתי עוד הייתה הדרך ארוכה. איך מעצבים את התוכן הבוער הזה? מהיכן מתחילים? איך מחברים את החוליות? באילו מילים משתמשים?"2

מה התהליך שמתאר אפלפלד? האם לדעתכם יכול להיות "עד שותק"? מדוע רבים מהניצולים בחרו לשתוק, לעיתים שינם לאחר השואה?

מהי לדעתכם המשמעות של עדות שלא נאמרים בה כל הפרטים?