"...אז נזרקה לחלל הגטו אמרתו השנונה של הרב יצחק ניסנבוים: זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש-השם במוות. לפנים דרשו אויבים את הנשמה והיהודי הקריב את גופו על קידוש-השם; עתה הצורר דורש את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו, לשמור חייו - לפנים היו היהודים מקיימים קידוש-השם, בזמננו חובה עליהם לקיים קידוש-החיים".
נתן עק (עקרון), התועים בדרכי המוות, הווי והגות בימי הכיליון, יד-ושם, ירושלים, תש"ך, עמ' 37, 244.