8.12.39
[...]
הירידה הפוליטית והאנושית שלנו הולכת קדימה בצעדים מהירים: מיום ליום מהדק הכובש יותר ויותר את החבל המעיק על צוארנו. ממש כמו “ברייך” הוציא אותנו מחוץ לחברת בני אדם. בכל יום העקה חדשה. מדי בוקר – עלבון חדש. במעט מדי שעה קיפוח אקונומי חדש. הנה קצירו שקצר במשך שבוע אחד:
1. הדבקת “סמן יהודי” בצורת “מגן דוד” על כל איש יהודי ואשה יהודית מבלי להוציא מן הכלל אף משומדים ובני משומדים.
2. איסור הכניסה ליהודי אל בנין הפוסתה המרכזית שברחוב ווארעצקי.
3. הכנסת ממונים (קומיסארים) אל האפתיקאות שבעליהן יהודים.
4. איסור פתיחת בתי הספר, בין עממיים ובין תיכוניים, בין עירוניים ובין פרטיים לילדי ישראל. אין ילדי ישראל צריכים למוד.
5. איסור לתת תמיכה לאֶמריטים 114 יהודים אף מקופת המשרד הצבורי שכסף הקופה הוא כספם. שמלאו אותה בתשלומיהם החדשיים במשך עשרות שנים.
6. החיוב לסַמן כל עסק יהודי וכל חנות ב“מגן דוד” במקום גלוי ונראה לעין.
דומני, שכל זה מספיק במשך שבוע אחד.
חיים אהרן קפלן, מגילת יסורין: יומן גיטו ורשה 1 בספטמבר 1939–4 באוגוסט 1942