הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
מתוך הפרוטוקול של דיון בשאלה היהודית שנערך בראשותו של הפלדמרשל גרינג, במיניסטריון האווירייה [חיל האוויר] של הרייך ב-12 בנובמבר 1938, בשעה 11:00
גרינג: רבותי, הישיבה של היום היא בעלת משמעות מכרעת. קיבלתי מכתב שכתב אלי ראש הלשכה של סגן הפיהרר, בורמן, בפקודתו של הפיהרר. לפי מכתב זה יהיה עלינו להגיע לידי טיפול כולל ואחיד בשאלה היהודית ולהביאה לפתרונה בדרך זו או זו. בשיחה טלפונית הורה לי אתמול הפיהרר פעם נוספת, למקד את הצעדים המכריעים באורח מרכזי.
מאחר שבעיה זו הינה מעיקרה בעיה כלכלית בעלת ממדים מקיפים, יהא צורך לצאת מנקודה זו. מובן מאליו, שמכאן נובעת שורה שלמה של צעדים משפטיים, השייכים לתחום מיניסטריוני המשפטים והפנים, וכן צעדי תעמולה השייכים לתחומו של האדון מיניסטר התעמולה, וכמובן גם צעדים של מיניסטריוני [=משרדי] הכספים והכלכלה.
באותה ישיבה, שבה עסקנו לראשונה בשאלה זו, החלטנו על אריזציה של הכלכלה הגרמנית, לסלק את היהודים מן הכלכלה ולשים אותם כבעלי חוב ומקבלי קצבה. עסקנו , לצערי הרב, רק בתכנון תבניות יפות שהגשמתן נתקלה בסחבת...
היידריך: עם כל הוצאתם של היהודים מחיי הכלכלה, הרי בסופו של דבר נשארת תמיד הבעיה היסודית הסופית, שהיהודי יצא מגרמניה. המותר לי להציע בנידון הצעות אחדות? בווינה הקמנו על פי הוראת נציב הרייך "רשות מרכזית להגירת יהודים", שבאמצעותה עלה אחרי הכל בידנו, לסלק מאוסטריה 50,000 יהודים; בעוד שמן הרייך הישן לא הוצאו באותו פרק זמן אלא 19,000 יהודים בלבד, ואף זאת על-ידי שיתוף הפעולה עם מיניסטריון [משרד] הכלכלה וארגוני הסעד הזרים.
גרינג: בראש ובראשונה עבדתם תוך שיתוף פעולה עם המנהיגים המקומיים בגבול הירוק. זה העיקר.
היידריך: אלה היו מספרים אפסיים, אדוני הגנראלסלדמרשל. באופן בלתי ליגלי.
גרינג : העסק התפרסם בכל העיתונות העולמית. היהודים גורשו בלילה הראשון לצ'כיה. למחרת בבוקר תפסו אותם הצ'כים ודחקו אותם להונגריה. מהונגריה באו חזרה לגרמניה ומשם שוב לצ'כיה. כך התגלגלו הלוך ושוב. לבסוף עלו על מעבורת ישנה בדנובה עליה ישבו, ובכל מקום שרצו לעלות על החוף, החזירו אותם.
היידריך: כך נאמר באותה הודעה. מדובר בפחות ממאה יהודים. [...] באמצעות צעדים ליגליים הוצאו לכל הפחות 45,000 יהודים.
גרינג : איך היה הדבר אפשרי?
היידריך: עשינו זאת כך, שדרשנו, באמצעות הקהילה היהודית, סכום מסוים מן היהודים העשירים שביקשו להגר. בעזרת סכום זה ותשלומי מטבע חוץ, אפשר היה לאחר מכן להוציא מספר יהודים עניים. הרי הבעיה לא היתה לסלק את היהודי העשיר, אלא את האספסוף היהודי. [...] בכדי להוציא את היהודים יש לנהל מבצע הגירה ליהדות בכל הרייך, שישתרע על 10-8 שנים. אנחנו מצליחים להוציא במשך שנה אחת לכל היותר 10,000-8,000 יהודים. נותר מספר עצום של יהודים בפנים. כתוצאה מן האריזציות ושאר ההגבלות, תהפוך היהדות, כמובן, למחוסרת פרנסה. נזכה בפרולטריזציה של היהדות שתישאר כאן. אני מוכרח לנקוט בגרמניה בצעדים כאלה, שמצד אחד יבודדו את היהודי, כדי שלא תהיה לו דריסת-רגל במעגל חייו הרגיל של הגרמני . אך מצד שני אני חייב ליצור אפשרויות, שבהן יצומצם מגעו של היהודי לחוג לקוחות מצומצם ביותר, אך תוך כדי כך להתיר גם פעילות מסוימת של חוגי המשפטנים, הרופאים, הספרים וכד'. יש לבחון גם שאלה זו. לעניין הבידוד הייתי רוצה להעלות בקצרה מספר הצעות מהבחינה המשטרתית הטהורה, בעלות ערך גם מבחינת השפעתן הפסיכולוגית על דעת-הקהל, כגון: מתן סימן-היכר אישי ליהודי האומר: כל יהודי ברוח חוקי נירנברג חייב לשאת אות מסוים. זוהי אפשרות אחת, המקלה עלינו בדברים רבים אחרים - מבחינת התפרעויות איני רואה כל סכנה - והמקלה עלינו גם ביחסנו ליהודי ארצות אחרות.
מתוך: יצחק ארד וישראל גוטמן, השואה בתיעוד: מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה פולין וברית המועצות, יד ושם, ירושלים תשלח, עמ' 91—93.