לפניכם הכרזה הזוכה בתחרות "מעצבים זיכרון" - התחרות לעיצוב הכרזה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ט. הכרזה עוצבה על ידי סטודנט לתקשורת חזותית במכללת שנקר, איתמר מגיד. איתמר מעיד שנושא השואה קרוב ללבו. הנושא השנתי של יד ושם 'המלחמה שבתוך המלחמה' - התיעוד היהודי כמאבק של הישרדות וזיכרון למען הדורות הבאים, שבה את ליבו באופן מיוחד.
על הנושא השנתי נכתב:
"ביום שישי, 1 בספטמבר 1939, היום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה, החל הסוף של חיי האמיתיים. אירועי אותו היום, וכל מה שקרה בימים ובשנים שבאו לאחר מכן, ייזכרו לדיראון עולם כל עוד יתקיים הגזע האנושי. ילדינו ונכדינו, להם נספר יום אחד מה שעבר עלינו, יתקשו להאמין שבני אדם עמדו בתלאות ובייסורים כאלה. הם יחשבו שאם הסיפורים הם אמת – העולם צריך לחדול מלהתקיים".
(ד"ר ברוך מילך ביומנו שכתב במקום מסתור בעיירה בגליציה שבפולין, 1944, ואולי השמיים ריקים, ברוך מילך | תרגום: שוש מילך-אביגיל, אפרים סטן, הוצאת ידיעות ספרים, 1999.)
פתיחה ורציונאל
פתיחה ורציונאל
הכרזה הזוכה בתחרות "מעצבים זיכרון" - 2019
האידיאולוגיה הנאצית התבססה על תפיסת עולם אנטישמית גזענית קיצונית, שראתה ביהודים גזע הרסני, המרעיל ומערער את יסודות הקיום האנושי. בתוך שנתיים מפרוץ המלחמה השיגה גרמניה הנאצית שליטה מוחלטת על רוב ארצות אירופה וצפון אפריקה. הישגיה הצבאיים אפשרו לה לפעול למימוש ה"חזון" הנאצי בדבר עולם ללא יהודים. הפתרון הסופי לא יכול היה להתממש אלא במלחמת עולם. הנאצים חתרו להשמדת היהדות בתור דת ותרבות, להשמדת העם היהודי, ולמחיקתם מעל פני האדמה של כל יהודי ויהודי, גברים, נשים וטף. חזיתות המלחמה קבעו בעבור היהודים את גבולות הרדיפה, הדיכוי והרצח.
[...]
כל אותה העת נמשך מאבקם של היהודים לשמירה על זהותם, תרבותם ודתם. היהודים בגטאות יזמו פעולות חינוך במחתרת, הוציאו עיתוני מחתרת וניהלו פעילות פוליטית ענפה. יהודים דתיים נאבקו על קיום הקהילה, על תפילה במניין או על קיום סמלי של לוח השנה היהודי אפילו במחנות הריכוז. מוזיקה יהודית המשיכה להתנגן בקונצרטים שארגנו ועדות התרבות בגטאות או ביערות בכלי נגינה שנלקחו בזמן המנוסה. ציורים, שירים וסיפורים נוצרו והוסתרו כדי לשמרם לדורות הבאים. כדי לזכור את העבר, לכאוב את ההווה ולחלום את העתיד.
לתיעוד בציור ולכתיבה האישית או התיעודית היה חלק חשוב במלחמתם של היהודים על שמירת צלם האדם גם על סף המוות. זה היה מאבק על הזיכרון. מלחמה בשכחה ובהשכחה. כדברי הסופר ניצול השואה אהרן אפלפלד בדברים שנשא ביד ושם בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשנ"ז, הוא אמר על המקורות שנכתבו בתקופת השואה:
"[...] הם ללא ספק הזעקות הבוערות ביותר שהעלתה הנפש. הזעקות עולות מגילים שונים, מאנשים נעדרי אמונה דתית ומבעלי אמונה. זהו ניסיון אחרון לשמר את האני בטרם יילקח מעמך".
התיעוד היהודי אשר הביט הישר אל המציאות הנוראה מכל, מכתיב עבורנו צווי זיכרון שונים. שולח 'בסירה המקופלת מנייר' מסרים, משם לכאן. קולם של היהודים אז – אלינו היום.
בשיעור זה, המלווה את הכרזה הממלכתית, נבקש להעלות לדיון את כוחן של הסוגות השונות המבטאות מסרים של יצירה ותיעוד מתקופת השואה, דרך הציור, כתיבת מכתב או צוואה ודרך תווי המוזיקה.
נתמקד בשאלה מהי כוחה של האמנות, ובאיזה אופן היא מאפשרת שיח פתוח על השואה ומשמעות זיכרונה?
בחלקו השני של המערך ננתח את המקורות המיוצגים בכרזה. ננסה להבין מהו אותו מסר או אמירה, הנשלחת לעברנו מסירה מנייר מקופלת?
התבוננות וניתוח הכרזה
התבוננות וניתוח הכרזההכרזה הזוכה בתחרות "מעצבים זיכרון" - 2019
התבוננו בכרזה שלפניכם:
- מהי המחשבה הראשונה העולה בראשכם?
- מה, לדעתכם, מנסה האומן למסור לנו?
- מהו האלמנט הבולט בכרזה, לדעתכם?
- האם, בהתבוננות ראשונית, אתם רואים קשר מידי לשואה?
- האלמנטים בכרזה נוצרו ממקורות יהודיים ראשוניים מזמן השואה. מתוך כך, כיצד אתם מבינים את תפקידה של היצירה המעוצבת?
בהקשר לאמנות כאמצעי להוראה ולהבנה של אירועי השואה קבע הסופר אהרון אפלפלד:
"האמנות, ואולי רק האמנות, היא תריס [מכשול] מפני הבנאלי, השגור והבלתי רלבנטי, ואם להרחיק לכת, תריס [מכשול] בפני הפשטנות." (אפלפלד, אהרון, "הניצולים, הזיכרון והיצירה האמנותית", בשביל הזיכרון 24, יד ושם, ירושלים, 1997, עמ' 7)
- מה תפקידה של היצירה על פי אפלפלד?
- כיצד, לדעתכם, יכולה יצירה לחסום את הנטייה לבנליות?
- מה תפקידה של היצירה עבורכם?
- האם היוצר משתמש בכרזה זו בסמלים מוכרים? מדוע עשה זאת, לדעתכם?
על בחירת היצירה לכרזה הממלכתית כתבו השופטים:
החשיבה המקורית של היוצר, שאינה גולשת לדימויים שחוקים, מאפשרת רפלקציה אישית על היחיד והיחד ודרכי התמודדותם בעולם קורס, ויחד עם זאת משאירה נתיב של תקווה לחיותו של הזיכרון בדורות הבאים.
- מה דעתכם על דברים אלו?
- על אילו אלמנטים ומאפיינים של הכרזה כותבים, לדעתכם, השופטים באופן מיוחד?
- האם הייתם מוסיפים נימוקים נוספים?
העמקה באלמנטים המופיעים בכרזה
העמקה באלמנטים המופיעים בכרזההכרזה הזוכה בתחרות "מעצבים זיכרון" - 2019
דיון במליאה:
בכרזה זו מספר אלמנטים:
סירות, סירות נייר מקופלות, השתקפות, השתקפות שיוצרת מגן דוד, תווי מוזיקה, ציור, טקסט , שמיים אפורים, סירות שטות בלב ים, ועוד.
- מה תורם, לדעתכם, כל אלמנט כזה ליצירה?
עבודה בקבוצות - קבוצה ראשונה: סירת המכתב האחרון
עבודה בקבוצות - קבוצה ראשונה: סירת המכתב האחרון
סירת המכתב האחרון
"תקף את כולנו בולמוס של כתיבת מכתבים לפני המוות"
( מתוך: בקר אברהם (עורך), ספר קהילת הוסיאטין והסביבה, תל אביב תשל"ו, עמ' 299-307)
קראו את המכתב שחלקו מוצג על הסירה בכרזה:
ברכת פרידה לכל לפני המוות, מפניה ומכל בני המשפחה.
יקירי!! הנני כותבת מכתב זה לפני מותי, אבל אין אני יודעת בדיוק את היום בו אני וכל קרובי ניהרג רק בגלל היותנו יהודים. כל אחינו ואחיותינו היהודים נרצחו ומתו מוות בזוי מידיהם של הרוצחים... אין אני יודעת מי ממשפחתנו יישאר בחיים ולמי יהיה הכבוד לקרוא את מכתבי זה ואת ברכתי הגאה לפני המוות לכל אהובי ויקירי המעונים בידי הרוצחים.
חיה'לה היקרה! מונוסקה היקר!! יתכן שאתם תישארו בחיים. חיו בעושר ואושר. אנחנו כולנו צועדים בגאווה לקראת המוות. כי זהו גורלנו.
כפי שידוע לנו, בלומה עם כל בני משפחתה נספו כבר. אין אני יכולה להמשיך בכתיבה. כל הקרובים בוכים ומבכים את עצמם. את המכתב הנני משאירה אצל הטוב שבידידינו, שעשה לנו הרבה טובה עד עתה.
שלכם,
פניה וכל בני המשפחה.
כולנו שוכבים בבור אחד. הנני בטוחה בהחלט כי תדעו כולכם את מקום קבורתנו. אמא ואבא בקושי מחזיקים מעמד. ידי רועדת וקשה לי לגמור את הכתיבה. אני גאה כי יהודיה אנוכי.
אני מתה למען עמי. לאיש לא גיליתי כי הנני כותבת מכתב לפני מותנו. אך!... כמה מתחשק לחיות ולהגיע לקצת טובה בחיים. אולם הכל כבר אבוד... היו שלום. קרובתכם פניה, בשם כולם: אבא, אמא, סימה, סוניה, זוסיה, רסיה וחוצ'ה [יחזקאל].
ובשם זלדה'לה הפעוטה, שאיננה מבינה עדיין דבר.
דרויה,
במחנה ריכוז,
לפני הירצחנו ביריה,
במחבוא.
יום ג', בשעה 4 לפנות בוקר
16.6.1942
שלום לכל,
שלכם פניה
- לפניכם כמה משפטים נוקבים ממכתבה האחרון של פניה. מה אתם למדים מהם?
... כל אחינו ואחיותינו היהודים נרצחו ומתו מוות בזוי מידיהם של הרוצחים
... אנחנו כולנו צועדים בגאווה לקראת המוות. כי זהו גורלנו.
.... אני מתה למען עמי. - האם יש משפטים נוספים שהייתם מדגישים מהמכתב? אילו? מדוע?
- מהי צורת ההשתקפות של סירת המכתב האחרון? האם היא שטה או עומדת במקום?
- איזה זיכרון מנסה פניה להעביר? למי היא מצווה אותו, לדעתכם?
להרחבה, להלן מכתבים נוספים שכתבו יהודים על סף המוות:
משימה להצגה במליאה:
הציגו את הסירה שלכם, מה אתם למדים ממנה?
הסבירו לחברי הכיתה את התנועה של הסירה, האם היא שטה, או עומדת במקום?
נקודות לדיון למורה:
על קבוצה זו הוטלה משימה לא פשוטה. הם קראו מכתב אחרון, מכתב פרידה לפני המוות. המכתב עוסק מצד אחד בהנצחה פרטית והכתיבה בו היא משפחתית, ומצד שני, טמונים בו מסרים עבורנו. מסרים מורכבים על חיפוש אחר משמעות לסבל ולמוות, ועל מקומו של היחיד בסיפור השואה הגדול והאופן שבו אנו יכולים להכיר אותו. השיח על תנועת הסירה בתקווה, יאפשר דיון על זיכרון עבור התלמידים: האם מכתבה של פניה הוא רק עבור בני משפחתה להם כתבה, או שתפקידה של סירת 'המכתב האחרון' היא לשאת חלק ממפת הזיכרון הגדול, והמסרים הכתובים בו אינם רק במישור הפרטי, אלא בעלי משמעות במרחב הציבורי של תודעה וזיכרון השואה?
עבודה בקבוצות - קבוצה שנייה: סירת הדיוקן העצמי
עבודה בקבוצות - קבוצה שנייה: סירת הדיוקן העצמי
סירת הדיוקן העצמי
יוסף קובנר, דיוקן עצמי, גטו לודז', 1941
"האמנות, ואולי רק האמנות, היא תריס מפני הבנאלי" (אהרון אפלפלד)
- מה תרומתה של האמנות למפגש שלנו עם נושא השואה?
- על אילו נושאים ניתן לדבר בזכות האמנות?
התבוננו בדיוקן העצמי של יוסף קובנר
- איזו דמות עולה מהדיוקן?
- נסו לתאר את דמות האדם העולה מהציור.
- איזו חשיבות ייחודית יש לדעתכם לדיוקנאות עצמיים בזמן השואה?
כאשר אנו עוסקים במשמעות זיכרון פניו של האדם, האם אתם רואים את הדיוקן העצמי של יוסף קובנר באופן אחר, או עם משמעות אחרת?
- מה המשמעות שנגלתה לכם במבט ראשון?
- מה כוחו של הדיוקן?
יוסף קובנר (1895 שוודיה–1967, קייב)
בילדותו עברה משפחתו של יוסף קובנר ללודז'. למד באקדמיה לאמנות בסנט פטרסבורג, השתלם בדיסלדורף, בקאסל ובפריז, והציג את יצירותיו בערים חשובות בפולין. היה עורך בכתב העת פורמה וחבר באיגוד האמנים הפולנים. עם הכיבוש הגרמני גורש לגטו לודז', והיה אחד מהציירים המעטים שזכו לקבל מימון מחיים רומקובסקי, יו"ר היודנרט. בגטו עבד בעיצוב דוגמאות בסדנת השטיחים. יצירותיו הוצגו בגטו, ובביתו התקיימו בחשאי קונצרטים. ב־1944 שולח בטרנספורט לאושוויץ ומשם למחנה ווֹבְּלין שבגרמניה, בסמוך לעיר לודוויגסלוּסט, שם שוחרר במאי 1945. קובנר היגר לשוודיה, כשהוא פצוע וחולה. התיישב בקַאלמָר והמשיך בפעילות אמנותית ענפה. יצירותיו מתקופת השואה שנותרו בגטו נאספו על ידי מכרו, נחמן זונאבֶּנד, והלה השיבן לאמן
צפייה בתערוכה
משימה להצגה במליאה:
- מהי צורת ההשתקפות של סירת הדיוקן העצמי? לאן היא שטה, ומה המסר שהיא מעבירה אליכם?
נקודות לדיון למורה:
סירת הדיוקן העצמי מזמנת דיון על מקומו של הדיוקן העצמי בזמן השואה מחד, מה מאפשרת האמנות המשקפת דמותו של אדם לעומת היותו חלק מרשימה של יהודים מלודז'? ומאידך, עוסק הדיון על הסירה גם בהשתקפות שלה, היוצרת מגן דוד. מגן הדוד הוא סמל מורכב: הוא סמל של גאווה עבורנו וחלק מדגל המדינה, ובזמן השואה הוא שימש כסימון מבדיל וקשה מנשוא. יוסף קובנר מצייר את עצמו בלי הטלאי. קובנר, ככל יהודי לודז', צווה לתפור את הטלאי על הבגדים, כך שמדובר בבחירה שלו, לצייר את עצמו ללא טלאי.
עבודה בקבוצות - קבוצה שלישית: סירת התווים
עבודה בקבוצות - קבוצה שלישית: סירת התווים
סירת התווים
מקס פלאצ'ק (1902-1944), ויקטור אולמן, גטו טרזיינשטט, 1943
תווים מתוך האופרה 'הקיסר מאטלנטיס'
מאמרו של המלחין ויקטור אולמן על על אודות חיי המוסיקה בגטו
מחברת תווים מגטו טרזין, צ'כוסלובקיה, 1942
גטו טרזין והעשייה המוזיקלית:
בשנת 1941 הוקם בעיירה טרזין שבצ'כיה הכבושה על ידי הגרמנים, טרזין- מחנה מעבר וגטו. מתוך כ-140,000 יהודים שנכלאו בטרזיינשטט, כ-35,000 נספו בגטו עצמו וכ-88,000 גורשו למחנות המוות. למרות הצפיפות, הרעב ועבודת הכפייה, קיימו היהודים בטרזיינשטט פעילויות חינוך ותרבות ענפות ובניהן פעילות מאורגנת היטב בתחום המוסיקה, שוכני המחנה הקימו תזמורות ומקהלות, ערכו קונצרטים סימפוניים וקאמרים, ערבי שירה ואופרות. בין היהודים האסורים בגטו היה המלחים ויקטור אולמן, והוא חיבר בטרזין כמה יצירות ובכללן 'קיסר אטלנטיס, או התפטרותו של המוות', את הליברית (המילים(, כתב פטר קין. האופרה לא הועלתה בטרזין כי באוקטובר 1944, ימים מספר לפני שאמורים היו להציגה, שולחו רוב האמנים לאושוויץ.
על העשייה המוזיקלית בטרזין כתב ויקטור אולמן:
"חשוב להדגיש כי טרזין, לא זו בלבד שלא בלמה את עבודתי המוסיקלית – היא העשירה אותה, ואנו לא "ישבנו על נהרות בבל ובכינו" שם; מידת האמצעים האומנותיים שלנו תאמה את מידת רצון החיים שבתוכנו. בעניין זה אני משוכנע שיסכימו אתי כל אלה שנאבקו – בחיים כבאמנות – כדי לכפות על החומר העיקש את הצורה"
מתוך המאמר: מאמר של ויקטור אולמן על אודות חיי המוסיקה בגטו: " Goethe und Ghetto " "גתה וגיטו", קיץ 1944 ("חתימה כפולה" דיוקנאות של אישים בגטו טרזין, יד ושם, ירושלים אביב 1994)
"לא ישבנו על נהרות בבל ובכינו"
- מה כוונתו של אולמן? לאיזה פסוק הוא מתייחס, והאם ומול מה הוא מתריס, לדעתכם?
"מידת האמצעים האומנותיים שלנו תאמה את מידת רצון החיים שבתוכנו"
- מה משמעות משפט זה לדעתכם?
- האם באמצעותו אתם מבינים יותר את חיי התרבות שנוצרו בזמן השואה בצל הפחד מהגירושים לרצח?
- מה הקשר בין רצון החיים ליצירה?
"אני משוכנע שיסכימו אתי כל אלה שנאבקו – בחיים כבאמנות – כדי לכפות על החומר העיקש את הצורה"
- מהי כפייה של צורה על 'חומר עיקש', לדעתכם?
- מה מייצגת האמנות?
- באיזה אופן לדעתכם האמנות היא כלי מאבק?
ביוני, 1943, צייר מקס פלאצ'ק את דיוקנו של ויקטור אולמן. מקס פלאצ'ק נהג לבקש מהאנשים אותם תיעד בדיוקנו לרשום משהו על הדיוקן, לאחר סיימו. ויקטור אולמן בחר לכתוב: דון קישוט, סאנשו פאנצ'ו.
- מה מסמלים דון קישוט וסאנשו פאנצ'ו? מדוע לדעתך בחר המלחין לרשום דווקא מילים אלו? כיצד מתקשר הדבר לדברים שכתב בקטע שקראת למעלה על כפיית ה'חומר העיקש על הצורה'?
משימה להצגה במליאה:
לאן שטה סירת התווים? מהו המסר שהיא מביאה אלינו? איזו רוח מזיזה אותה?
נקודות לדיון למורה:
סירת המוזיקה מאפשרת שיח עמוק על חיי הרוח בגטו טרזין, ובפרט אודות המוסיקה. ויקטור אולמן, המלחין, שהיה גם דמות מובילה של עולם המוזיקה בטרזין, כתב מאמר מסכם בעל ממד רוחני על משמעות היצירה בחיי אדם בכלל, ובחיי אדם במצוקה בפרט. הוא התייחס למוסיקה ולאמנות כצורה יפה ואסתטית, צורה, שקל להלבישה על תוכן וחומר, דהיינו: מציאות יפה. אך המאבק של האמן על חיי רוח בזמן השואה בטרזין היתה כמו לכפות את היופי של הצורה האמנותית על החומר הקשה מנשוא – חיי היומיום בגטו טרזין, חיים בצל המוות. זהו מסר מורכב, אך בד בבד מעורר השראה, ורלבנטי עבורנו כיום. סירת התווים נעה קדימה עם רוח האדם.
קצת על ויקטור אולמן:
ויקטור אולמן נולד ב - 1898 בטשן שלזיה, מלחין בעל שם עולמי, תלמידו של המלחין היהודי אוסטרי ארנולד שנברג (משויך לתנועה האקספרסיוניסטית ). ויקטור אולמן המוזיקאי נשלח לגטו טרזין בספטמבר 1942, שם שימש כאחראי על החזרות וחדרי האמון לפסנתרנים במסגרת פעילותו של "המשרד לטיפוח שעות הפנאי" בגטו. משרד זה היה אחראי על פעילות תרבותית ענפה, שבמסגרתה התקיימו בגטו מדי יום הרצאות, קונצרטים, אופרות, הצגות תיאטרון, ערבי שירה, תערוכות ועוד, לצד משחקי שחמט וכדורגל. בשנתיים שהיה כלוא בגטו טרזין הוא הפך לאחד המוזיקאים הפעילים ביותר בגטו, הלחין עשרים ושלוש יצירות ובהן קבצי שירים ושירים בודדים, סונטות לפסנתר, מוסיקה קאמרית, אופרה ועוד. אולמן נשלח לאושוויץ ב-16.10.44 ונרצח שם יומיים לאחר מכן.
- תהילים פרק קלז
סיכום
סיכוםהנושא שנבחר השנה לעמוד במרכז יום השואה הוא: המלחמה שבתוך המלחמה. מדוע לדעתכם בחר האומן לעצב את הכרזה כפי שעיצב, והאם יש קשר בין הנושא השנתי לנושאים שבחר עבור הכרזה ודרכי עיצובם? מה לדעתכם רצה למסור למתבוננים בכרזה ומה דעתכם עליו? איזו כרזה הייתם אתם מעצבים?
