איוואן (איוויצ'ה) ורנטיץ' נולד בוורבאס שביוגוסלביה. בהיותו בן שנתיים עברו הוריו לעיירה טופוסקו שבדרום קרואטיה, על הגבול עם בוסניה, שם פתח אביו חנות מכולת קטנה ועסק בקנייה ומכירה של תבואה ומוצרי חקלאות. בשמונה בספטמבר 1943 נכנעה איטליה לבעלות הברית, ובו ביום שחררו הפרטיזנים היוגוסלבים את מחנה המעצר באי ראב, שבו הוחזקו יהודים. רוב הגברים, ואף הנשים הצעירות שהיו יכולות לאחוז בנשק, גויסו לפרטיזנים, בעוד שאימהות עם ילדים וחולים הוכוונו לעבר כפרים שהיו בשליטה פרטיזנית. רבים מהם הגיעו כפליטים לטופוסקו, עיירתו של איוואן.
באחד הימים, בהיותו כבן 17, רכב איוואן על אופניו לעבודתו בחברת החשמל המקומית. בדרכו פגש ארבע נשים - אם, שתי בנותיה ונכדתה - שביקשו את עזרתו לאחר יומיים שבהם לא בא אוכל אל פיהן. הן סיפרו שהן פליטות יהודיות מסראייבו שגורשו לאי ראב ושוחררו ממנו. איוואן הזמין אותן אל ביתו, שם חי עם אמו ואביו, שבאותה עת היה מגויס למלחמה. בהסכמת אמו שיכן איוואן את הנשים במחסן, והבטיח לסדר עבורן את המקום בתמורה לעזרתן לאמו בעבודות הבית. בו בזמן המשיכו להגיע לטופוסקו פליטים יהודים נוספים ששוחררו מהאי ראב. מאחר שלאיוואן לא היה די מקום לשכנם, הוא הוביל אותם אל מעבה היער, שם יכלו לשהות בבטחה יחסית. איוואן היה נכון תמיד לסייע לפליטים היהודים ולהדריך אותם. הוא עשה זאת בגלוי, ואף התיידד עם כמה מן הבאים היהודים ומצא עבורם מקומות מגורים.
טופוסקו הייתה מרוחקת רק שישה קילומטרים מן הכוחות הגרמניים, שנכנסו לאזור בסוף 1943, ומיחידות האוסטאשה הלאומניות. אחת לכמה חודשים היו הכוחות נכנסים לעיירה, בוזזים, חוטפים את החשודים בעיניהם כמשתפי פעולה עם הפרטיזנים ומחפשים יהודים. יחסם של המקומיים לפליטים, שנוכחותם החמירה את המחסור, היה עוין. על כן, נאלצו הפליטים היהודים להחליף מקומות מקלט. בין תושבי המקום היו שריגלו ועסקו בהלשנה לטובת האוסטאשה, ולפיכך, מי שסייע ליהודים באותה עת, בין שבהשגת מזון ובין שבאספקת עצים לחימום בימי החורף, סיכן את חייו ואף המיט על עצמו את שנאת המקומיים. מבין המעטים שההינו וסייעו לפליטים היהודים, בלט איוואן ורנטיץ', שנהג לעבור מבית לבית, הזהיר אותם מפני הסכנה המתקרבת וקרא להם להימלט. הוא מצא עבור הפליטים היהודים מקומות מסתור חדשים, ודאג לנקותם ולהוליך אליהם את היהודים; הוא סייע בסחיבת מזוודות וחפצים, ואף יצא ללקט פירות וירקות בכפרי הסביבה עבור היהודים. זאת עשה חרף המחסור והמצוקה הכללית ששררו בעיירה. בבית הוריו הסתיר איוואן יהודים זקנים שהתקשו בהליכה להרים. לאחרים שהתקשו בהליכה הוא מצא רכב, ואף נשא על גבו ילדים או אדם זקן או חולה, והיה דוחק בצעירים קרואטים אחרים לנהוג כמוהו.
באחד הימים פשטה השמועה שכוחות האוסטאשה קרבו לאזור העיירה טופוסקו. היהודים ששהו במקום החלו לברוח מחשש לחייהם, ובטעות פנו אל היער בכיוון שממנו הגיע האויב. בין הנמלטים היו מטילדה פררה, אמה הקשישה, בתה ואחותה; ארנה מונטילג'ו ואמה הזקנה והחולה; מיכאל אטיאס; ג'ינה דניטי, ועוד כמה אחרים. מששמע על כך איוואן, דלק אחריהם, ולאחר שרץ שעתיים, הצליח להגיע באפיסת כוחות אל היהודים ולכוונם אל הדרך הנכונה.
איוואן פעל במסירות ובאומץ רב למען הפליטים היהודים, הושיט ידו לנזקקים וסיכן את חייו שוב ושוב בשל הסתרתם והסיוע שהגיש להם. זאת עשה מרצונו הטוב בלבד וללא כל תמורה. הוא הסביר את מניעיו בחינוך שקיבל מהוריו לעזרה הדדית. בילדותו הטיפה לו אמו שעליו להתייחס לכל אדם כאילו מדובר בו עצמו, וכן הושפע מחלק ממוריו שחינכו אותו על ערכים אוניברסליים שבמרכזם עומד האדם.
לאחר המלחמה נשאר איוואן בקשר במשך שנים רבות עם רבים מן היהודים שהציל, ובמיוחד עם ארנה מונטיליו, שבעלה נרצח במחנה יאסאנובאץ. איוואן וארנה ביקשו להתחתן, אולם שתי המשפחות התנגדו בגלל הבדלי הדת. ארנה נישאה ליהודי ניצול שואה, וב-1949 עלתה לישראל. בתחילת שנות ה-60 עזבה אחותה של ארנה את ישראל ושבה ליוגוסלביה, שם פגשה את איוואן וסיפרה לו שארנה חיה בישראל. בעקבות זאת הגיע איוואן לישראל וחידש את הקשר עם ארנה. מאז הם שמרו על קשר, ובהמשך עלה איוואן ארצה, נישא לארנה והשתקע בישראל. הוא עבד כמנהל עבודה בחברה לניקיון בסניף בנק בתל-אביב עד – 1986. בהמשך עמד איוואן בראש עמותת "ארגון חסידי אומות העולם" שחיו בישראל, ופעל להכרה בזכויותיהם ולתיעוד פועלם.
ב-17 במרץ 1970 הכיר יד ושם באיוואן ורנטיץ' כחסיד אומות העולם.
איוואן ורנטיץ הלך לעולמו בשלושה בפברואר 2010, בגיל 82. הוא הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול.
