נינה פיבובר נולדה וגדלה בכפר האוקראיני בולשיה ניזגורצי, אזור ברדיצ'ב, מחוז ז'יטומיר. היא נולדה להוריה מריה ואברהם וכאחות אמצעית לנאדיה הבכורה ולאלכסנדר, אחיה הצעיר. בהיותה בת חצי שנה נהרגה אמה מפצצה שהטילו לאומנים אוקראינים אנשי בנדרה על ביתה, ונינה גודלה על ידי סבתה. בצעירותה עבדה נינה במחלבה קטנה בבעלות משפחת צרובסקי היהודית, וכך הכירה את לייזר, בן גילה. בין השניים נרקמה חברות שעם חלוף השנים הפכה לאהבה, והם החלו לחיות כזוג. בסתיו 1940, כאשר לייזר נקרא לשירות צבאי, כבר הייתה נינה בהיריון. במרץ 1941 היא ילדה את בתה מריה.
עם תחילת הכיבוש הגרמני ביולי 1941 אולצו יהודי האזור הסובב את ברדיצ'ב לעבור לגטו. היהודים מבולשיה ניזגורצי, כ-12 משפחות, לרבות משפחתו של לייזר - הוריו ושלושת אחיו הצעירים, היו ביניהם. מכיוון שהיה ידוע בכפר שאבי התינוק של נינה הוא יהודי, לקחו השוטרים גם את נינה ובתה לברדיצ'ב, אבל בדרך הניחו לה לעזוב את טור היהודים.
נינה ובתה אומנם חזרו לביתן, אבל מאותו יום היא חיה בפחד שהמשטרה תחזור לקחת אותן. מאוחר יותר החלו שמועות על רצח המוני של יהודים בברדיצ'ב, על לכידתם של מי שלא עברו לגטו ועל גורלם של ילדים מנישואים מעורבים. נינה חיה בפחד תמידי לעתידן ולשלומן, אולם היא המשיכה בשגרת חייה - טיפלה במריה הקטנה, העסיקה את עצמה במשימות הבית, ועבדה בשדות הכפר.
ערב אחד בסוף 1941 הגיעה זיסלה זילברמן בת ה-13 לביתה של נינה וביקשה מחסה. זיסלה, שכונתה כעת זינה, הייתה בת דודתו של לייזר צרובסקי שגרה בברדיצ'ב לפני המלחמה. ערב הפלישה הגרמנית נהרגו הוריה במהלך תקיפה אווירית מפצצה שפגעה בביתה וזינה, שבעת ההפצצה הייתה ברחוב, ניצלה. בהמשך נלכדו אחיה ואחותה על ידי הגרמנים ונרצחו. היא החלה במסע תלאות שבמהלכו התגוררה כמה חודשים אצל רפתנית אוקראינית עד שזוהתה כיהודייה, נחקרה ושוחררה. זינה החלה לנדוד מכפר אחד למשנהו, קיבצה נדבות וישנה באסמים וברפתות. לפעמים היה איכר נותן לה להישאר בביתו למשך לילה, אבל רוב האנשים פחדו לעשות זאת בגלל המראה היהודי המובהק שלה. במהלך נדודיה הגיעה זינה לנינה פיבובר, שאותה הכירה כחברתו של לייזר מלפני המלחמה. נינה קיבלה אותה והסתירה אותה לכמה שבועות למרות פחדיה ולמרות הסכנה המוחשית לחייה ולחיי בתה הפעוטה.
לאחר זמן מה החלו הגרמנים לחפש אחר יהודים בכפר, דבר שהפחיד מאוד את זינה. נינה שלחה אותה להסתתר בכפר אחר, וכך, ועד סיום המלחמה התחבאה זינה בכפרים שונים באזור ז'יטומיר.
נינה ובתה נותרו בבולשיה ניזגורצי עד השחרור. ב-1945, עם סיום המלחמה ותלאותיה, היה לייזר צרובסקי על אדמת גרמניה. הוא התכוון לנסוע לארצות-הברית, אולם אז שמע שנינה ילדה בת והחליט לחזור לכפרו. בשובו נשא את נינה לאשה, ולזוג נולדו עוד שתי בנות ובן. לייזר ונינה המשיכו לחיות בבולשיה ניזגורצי, ולאחר כמה שנים עברו לגור בברדיצ'ב. שם גידלה נינה את ילדיה ולייזר עבד בחקלאות.
גם זינה זילברמן-סקאקון שרדה את המלחמה, וב-1996 עלתה לישראל. לאורך השנים שמרה על קשרי ידידות עם בני הזוג צרובסקי.
נינה צרובסקיה העניקה מחסה ליתומה היהודייה זיסלה למרות הפחד המתמיד שהיא עצמה חיה בו, למרות הסכנה המוחשית לחייה ולחיי בתה הפעוטה, ובשעה שרבים מסביבה סירבו לעשות כן. היא עשתה זאת מתוך מניעים אנושיים ורגשות חמלה.
האלמנה נינה צרובסקיה עלתה לישראל עם ילדיה ונכדיה בשנת 2001, בגיל 82. נינה אהבה שירה, אהבה את משפחתה ואהבה את חברת האנשים.
בתשעה בדצמבר 2007 הכיר יד ושם בנינה צרובסקיה (לבית פיבובר) כחסידת אומות העולם.
באחד באפריל 2007, והיא כבת 98, הלכה נינה צרובסקיה לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכרמיאל.
