הלנה, שנודעה גם כאילונה ואילונקה, נולדה כבתו של ברון הונגרי עשיר. כשנישאה לבנימין אליאס, יהודי יווני שהיה בעל טחנת קמח, ניתק איתה אביה כל קשר.
הלנה ובעלה התגוררו ביוגוסלביה באזור שסופח להונגריה ב-1941. היא עזרה לנמלטים יהודים שהגיעו מאוסטריה וגרמניה והעניקה להם מזון ועידוד. היא גם עזרה ליהודים להימלט מיוגוסלביה להונגריה ולהסתתר. אחד מאלה שהצילה, אלמיר ניונראק, העיד מאוחר יותר כי הלנה סייעה לו, תוך סיכון חייה, במזון, בגדים וכסף ובמציאת מקום מסתור כשנמלט מבלגרד. מאוחר יותר הבריחה אותו הלנה לבקסטופוליה/באצ'קה טופולה (היום סרביה) בדרום הונגריה, ושם סידרה לו מקום מסתור.
הלנה סייעה לנמלטים יהודים אחרים למצוא עבודה, ואף סיפקה להם מזון וביגוד. לאחר הפלישה הגרמנית נעצרו רבים מן היהודים באזור, לרבות בנימין אליאס, בעלה של הלנה. הם נלקחו למחנה הריכוז טופויה באזור בצ'קשה, שהיה בניהול גרמני, ושממנו יצא הטרנספורט השני של יהודי הונגריה לאושוויץ ב-30 באפריל 1944.
הלנה נהגה להגיע מדי יום למחנה ולהביא עימה אוכל חם, בגדים ומכתבים, לא רק לבעלה, אלא גם לאסירים יהודים אחרים. מדי כמה שבועות ערכו הגרמנים סלקציה של יהודים במחנה על מנת לגרשם. באחת ההזדמנויות הללו נבחר גם בנימין אליאס לגירוש. הלנה ניסתה לשחררו, אך הוכתה על ידי השומרים. למרות זאת, היא הלכה בעקבות רכבת הגירוש (הטרנספורט) עד שהגיעה לעיר באיה, שם הוכנסו האסירים היהודים למחנה לפני הגירוש. גם למחנה זה הצליחה הלנה להיכנס מדי יום בהביאה עימה מכתבים, כסף ומזון ליהודים הנזקקים.
על ידי מתן שוחד למפקד המחנה ההונגרי הצליחה הלנה לארגן את חילוצו של בעלה, יחד עם חמישה יהודים נוספים. מפקד המחנה הוציא את ששת היהודים מן המחנה בטיעון שהם אסירים פוליטיים ולא יהודים, והוביל אותם לעיירה. כל השישה ניצלו.
ב-1948 עלו בני הזוג אליאס לישראל והתיישבו בתל-אביב, שם פתחו בית קפה בבית רומנו שאותו ניהלו כ-20 שנה. לזוג לא היו ילדים. הלנה, שאת חייה האישיים ניהלה בצניעות מופלגת, הפליאה בהתנדבותה ופעלה במסגרות רבות ומגוונות; בין היתר היא תרמה צעצועים, בגדים וספרים לילדים נזקקים, סרגה כובעי צמר לחיילים, טיפלה בפצועי צה"ל במלחמות ישראל השונות - ממלחמת השחרור ועד למלחמת יום הכיפורים - והעניקה להם מתנות, ועשתה למען עניים ונצרכים. במהלך אחת מפעילויותיה בבית שאן אף נפצעה מרסיס קטיושה. היו שביקשו להכיר לה תודה ולהעניק לה מתנות, אולם היא לא נאותה לקבלן.
ב-19 בפברואר 1976 הכיר יד ושם בהלנה טות אליאס האמיצה, הצנועה ורחבת הלב כחסידת אומות העולם.
ב-27 בדצמבר 1987, והיא כבת 75, הלכה הלנה אליאס-טות לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין האלטרנטיבי בקיבוץ גבעת ברנר כשבעלה, שאותו הצילה, מלווה אותה בדרכה האחרונה.
