תכנן את הביקור שלך ביד ושם

test

יד ושם פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. כל הביקורים ביד ושם חייבים להיות משוריינים מראש

חדש ביד ושם:
חוויה אורקולית בבקעת הקהילות
תיאטרון "לגעת בזיכרון"

Instagram

YouTube

Blog

הלנה שֶמֶט - שרה רובינשטיין | Helena Szemet

מתוך "חסד אחרון" - סיפורם של חסידי אומות העולם שחיו ונקברו במדינת ישראל

ארץ מוצא: פולין
מקום ההצלה: וילנה
תאריך לידה: 23 בינואר, 1900
תאריך פטירה: שלושים בינואר 1986 
מקום מגורים בארץ: קיבוץ אפיקים
מקום קבורה: בית העלמין, קיבוץ אפיקים קישור למפה

Share

הלנה שמט

גרשון וחביבה מיניקס על קברה של שרה רובינשטיין

גרשון וחביבה מיניקס על קברה של שרה רובינשטיין

הלנה במעמד הענקת אות חסידת אומות עולם 1967

הלנה במעמד הענקת אות חסידת אומות עולם 1967

מצבתה של שרה רובינשטיין - הלנה שמט

מצבתה של שרה רובינשטיין - הלנה שמט

שרה רובינשטיין עם חביבה וגרשון מיניקס

שרה רובינשטיין עם חביבה וגרשון מיניקס

הלנה שמט

הלנה שמט

גרשון וחביבה מיניקס על קברה של שרה רובינשטיין

גרשון וחביבה מיניקס על קברה של שרה רובינשטיין

הלנה במעמד הענקת אות חסידת אומות עולם 1967

הלנה במעמד הענקת אות חסידת אומות עולם 1967

מצבתה של שרה רובינשטיין - הלנה שמט

מצבתה של שרה רובינשטיין - הלנה שמט

שרה רובינשטיין עם חביבה וגרשון מיניקס

שרה רובינשטיין עם חביבה וגרשון מיניקס

הלנה נולדה בעיר בוריסלאב שבגליציה. בגיל 20 עברה לווילנה (אז הייתה העיר חלק מפולין) ועבדה במשק בית בבתי יהודים. ב-1935 החלה הלנה לעבוד אצל יְהוֹשֻעַ ורבקה מיניקס כמטפלת בבתם חביבה בת השבועיים. שנתיים לאחר מכן נולד הבן גרשון. ב-24 ביוני 1941 כבש הצבא הגרמני את וילנה במסגרת מבצע ברברוסה.

הלנה, מוּנעת מרגשי אהבתה ודאגתה לילדי המשפחה, ביקשה וקיבלה את רשותם של יהושע ורבקה להעביר את חביבה למסתור בבית חברתה ניוּטָה, שהתגוררה בפרבר של העיר, בעוד שגרשון נשאר עם הוריו. עם התגברות הגזרות נלכדו גברים יהודים רבים וביניהם יהושע, ונרצחו ביער פונאר. כעבור זמן מה ביצעו הגרמנים אקציה נוספת שבה לכדו גם את הנשים והילדים, ורצחו אותם בפונאר. במהלך האקציה ולבקשתה של רבקה החביאה הלנה את גרשון מתחת למיטה בביתם, ולמרות החיפוש שנערך, הוא לא נתפס. בתום האקציה, שבה נלקחה רבקה לפונאר, מסרה הלנה את גרשון לדודתו. לאחר שגעגועיה של חביבה לאומנתה הלנה גברו עליה, הביאה אותה ניוטה לבית משפחת מיניקס, אולם כאשר נוכחה שהבית ריק מיושביו, מסרה את חביבה לדודתה. בשישה בספטמבר 1941 נכלאו יהודי העיר בגטו וילנה, ועימם חביבה וגרשון.
הלנה, שגמרה אומר לחלץ את הילדים מן הגטו, פנתה לאחראי בגסטאפו וסיפרה שבעת ששמרה על ילדי אחיה, הם שיחקו עם ילדים יהודים ובטעות נלקחו עימם לגטו. שלושה ימים לאחר כליאת היהודים ולאחר שקיבלה אישור כניסה ל-24 שעות, נכנסה הלנה לגטו, הגיעה לבית הדודה, וביקשה את רשותה להוציא את חביבה ואת גרשון אל מחוץ לגטו. הדודה הסכימה ואמרה: "קחי אותם, אחרת הם ייפלו קורבן יחד עם כולנו".

לאחר צאתם לחלק הארי ומתוך דאגה לחייהם, החביאה הלנה את חביבה ואת גרשון במשך שנה בדירתה מבלי לאפשר להם לצאת לרחוב. היא לא זנחה אותם לרגע ונשארה עימם בדירה, ולכן גם לא עבדה. הייתה זו שנה קשה של רעב, והשלושה התקיימו ממעט הלחם ותפוחי האדמה שסיפקה להם ניוטה, חברתה של הלנה. כאשר הגיעו לדירה חברות החביאה הלנה את הילדים בארון הבגדים, שם המתינו בחשכה ובדומיה מוחלטת עד להסתלקותן. לאחר שנה כה קשה ועל רקע חששהּ לשלום הילדים והצורך לכלכלם, התוודתה הלנה בפני כומר מקומי שהיא מסתירה שני ילדים יהודים. הכומר הסכים לסייע, ולאחר שהלנה הביאה את חביבה ואת גרשון לכנסייה בחסות החשכה, ערך להם הכומר טקס דתי, וצייד אותה בתעודות לידה נוצריות. כעת יכלה הלנה לצאת ולעבוד למחייתם, והיא החלה למכור גרעינים ודברי מתיקה בבית קולנוע מקומי.
הלנה, שטיפלה בחביבה ובגרשון כאם אוהבת ותמיד חרדה לשלומם ולרווחתם, נהגה בכל מהלך המלחמה לעלות על יצועה כשהיא לבושה ונעולה, מוכנה לרגע שבו יתדפקו הגרמנים על דלת ביתה. כך, כאשר נקראו לדירתה זרים, הייתה צועקת להם שהיא מתלבשת, ובזמן הזה דאגה להחביא את השניים.
הלנה, שסיכנה את חייה השכם והערב למען חביבה וגרשון, הונחתה מאהבתה להם. נחישותה להותירם בחיים גברה על שיקולים של ביטחון או רווחה אישיים. היא חייתה בעוני ובפחד מתמשכים על מנת להבטיח את הישרדותם. היא אמרה לחביבה ולגרשון: "איני מוכרת את ילדיי ולכל מקום שתלכו אלך עמכם". היא הייתה להם לאם והם קראו לה "אימא". גרשון העיד שכל שנות המלחמה "הלנה שמרה עלינו הסתירה אותנו ודאגה לנו ככל יכולתה כמו אם לביאה הדואגת לגוריה".
בתום מלחמת העולם השנייה החלו השלושה במסע נדודים בדרכם ארצה. מתוך רצונה של הלנה להשיב את הילדים לחיק עמם ודתם, היא שילבה אותם בבית ילדים של "אגודת ישראל" בלודז', ולאחר מכן בביטום שבפולין. בהמשך באישון ליל גנבה איתם את הגבול בין פולין לצ'כיה, שם שהו שבועות מספר עד אשר ארגנה את המסמכים שאפשרו לה מעבר חוקי לאוסטריה. בעת שהייתם במחנה עקורים באוסטריה החליטה הלנה להתגייר. עם גיורה היא קיבלה את השם שרה, על שם שרה אמנו, ורובינשטיין, שפירושו בגרמנית אבן אודם (אבן יקרה). לאחר שהייה בת חצי שנה באוסטריה עשו השלושה את דרכם לאיטליה, ובפברואר 1949 הפליגו מנמל העיר בארי באונייה קטנה אל ארץ-ישראל.

כעבור שבוע הגיעו השלושה למחנה העולים "שער העלייה" בחיפה, ולאחר שהות ומעבר בכמה מסגרות קליטה מצאו גרשון וחביבה את דרכם לחברת הנוער בקיבוץ אפיקים.
הלנה-שרה, שנותרה להתגורר במחנה העולים "קריית שמואל" בחיפה, עבדה לפרנסתה במשק בית, ומדי שלושה שבועות הגיעה לבקר את חביבה ואת גרשון בקיבוץ כשידיה מלאות ממתקים. היא מעולם לא נישאה ולא הביאה ילדים משל עצמה. היא ראתה את חביבה וגרשון כילדיה. ב-1953 בערך עברה שרה רובינשטיין לחיות בקיבוץ אפיקים. שנים רבות עבדה במטבח, ובהמשך בבתי הילדים. היא אהבה להאזין לשירה רוסית ולקרוא ספרות רוסית.

ב-18 באוקטובר 1966 הכיר יד ושם בהלנה שמט כחסידת אומות העולם.
הלנה שמט, היא שרה רובינשטיין המסורה עד אין קץ וטובת הלב, חייתה 33 שנה בקיבוץ אפיקים. היא הלכה לעולמה ב-30 בינואר 1986, בגיל 86, סבתא לנכדים ולנין. שרה הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ אפיקים.

אזור העמקים והמרכז