יז'י גדל בוורשה עם הוריו מריאנה ופראנצ'ישק ואחותו תרזה. עד פרוץ המלחמה עבדה אמו של יז'י במשק בית. לא ידוע מה עלה בגורלם של אביו ואחותו, אולם עד דצמבר 1942 גרו יז'י ואמו ברחוב פאוויה 21, בתוך שטח שתוּחם על ידי הגרמנים כחלק מגטו ורשה. היה זה מקרה מיוחד שבו התירו השלטונות למשפחה ארית לשהות באזור שנכלל בגטו.
יז'י למד בבית ספר יסודי בחלק הארי של ורשה; אי לכך הוא נשא אישור שאפשר לו להיכנס לגטו ולצאת ממנו. יכולת זו אפשרה לו לעזור ליהודים רבים ולהבריח לגטו אוכל שאותו חילק לידידיו המורעבים. נוסף על כך, הבריח יז'י אל הגטו ומחוצה לו תכתובות שונות שלא אחת הוסלקו בין דפי המחברות שנשא, אשר הודבקו זה לזה או שהוסתרו בכריכה. יז'י סייע ליהודים מתוך מניע הומניטרי ורצון לסייע לידידיו. הוא פעל על אף הסכנה המיידית והמוחשית לחייו, אף על פי שפחד, ולא חדל מכך גם לאחר שלא אחת נעצר והוכה קשות על ידי השוטרים הגרמנים ששמרו על חומות הגטו. הוריו של יז'י היו מיודדים עם משפחתו של יז'י פפר היהודי, שכתב בעדותו כי "יז'י שלאנג סייע למשפחות יהודיות רבות שהכרתי אישית, כמו משפחתו של ד"ר ספירו, בני הזוג שייברג, בני הזוג צוקייר ומשפחת פנדרסקי... הוא הביא תכתובות וגם אוכל...".
בדצמבר 1942, לאחר חיסול הגטו הקטן, אולצו יז'י ואמו לעזוב את דירתם ברחוב פאוויה ולעבור לרחוב אוגרודובה 53 בשטח הארי של ורשה.
ב-29 באפריל 1985 הכיר יד ושם ביז'י שלאנג ובאמו מריאנה שלאנג כחסידי אומות העולם.
בתחילת שנות ה-90 עלה יז'י לישראל, וקיבל יחידת דיור בבית גיל הזהב בקריית חיים. בארץ הוא השתמש בשם המשפחה שלג. הוא עבד בטיפול בקשישים, בעיקר בדוברי פולנית, באזור חיפה. נוסף על כך, נהג להסיע ברכבו את חבריו לבית גיל הזהב לטיפולים ולסידורים. יז'י תואר על ידי מכריו בישראל כנוצרי אדוק, אדם חייכן וטוב לב שסייע לסובבים אותו. ככל הידוע, היה רווק.
יזי' נהג לבקר אחת לשנה בפולין. ב-26 נובמבר 2004, במהלך שהותו בוורשה, הלך יז'י שלאנג טוב הלב והאמיץ לעולמו והוא כבן 72. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בוורשה.
