איוואן ופלאגיה יריומין, חקלאים בפטיסטים, גרו עם שמונת ילדיהם בקאוצ'וק סובחוז, יישוב חקלאי במחוז לגוב שבחבל קורסק.
במסגרת מבצע ברברוסה נכבש האזור בידי הכוחות הגרמניים בסוף אוקטובר 1941. באפריל 1942, כשסים יריומין בן העשר נכנס לאזור המנוחה של הפועלים, הוא מצא ילד שוכב על הרצפה כשהוא מחוסר הכרה. זה היה ויקטור פיינשטיין בן ה-13, שנמלט יחד עם אחותו זינה ממחוז חרקוב לאחר שאמו רוזליה פיינשטיין נרצחה בידי הגרמנים בדצמבר 1941. בשעת ההימלטות פנה ויקטור לכיוון אחד, בעוד שאחותו נמלטה לכיוון אחר.
ויקטור שרד את החורף בשוטטו מסביב לכפרים באזור חרקוב, בלגורודוקורסק. הוא ניסה, ללא הצלחה, לחצות את קווי החזית של אוקראינה. בסופו של דבר מצא ויקטור עבודה כעובד משק בקאוצ'וק סובחוז, אך כתוצאה מתת-תזונה חמורה, הוא התמוטט.
סים טיפל בוויקטור פיינשטיין במשך כמה ימים, וסיפק לו לחם ומים. כשסים סיפר להוריו, הם הכניסו את ויקטור לביתם, רחצו אותו, האכילו אותו וסייעו לו להתאושש. אף על פי שידעו שוויקטור יהודי, הוא שהה בביתם עד לשחרור במרץ 1943.
למרות עוניה וסכנת החיים שבעצם הסיוע ליהודי, דאגה משפחת יריומין לכל צרכיו של ויקטור. לאחר המלחמה הוא מצא את אחותו הגדולה זינה, ששרדה את המלחמה. ויקטור פיינשטיין התגורר בחרקוב, הקים משפחה, עבד כחשמלאי, ובשנות ה-90 עלה ארצה. עם הגעתו ארצה פעל ויקטור כדי להביא להכרה בסים יריומין ובהוריו כחסידי אומות העולם. הוא הלך לעולמו ב-1995.
סים יריומין סיים את שירותו בצבא האדום ב-1957 והתגורר בקייב, בירתה של אוקראינה. ב-1959 הוא נשא לאישה את זינה שימנובסקי היהודייה, ולזוג נולד בנם סרגיי. ב-1996, לאחר פטירתה של זינה, עלו סים ובנו סרגיי לישראל. סים קבע את מושבו בבית שאן, שם התגוררה אחותה של זינה, אשתו. סים, הנער המציל טוב הלב, וּויקטור פיינשטיין, הנער הנמלט שאותו הציל, לא זכו להיפגש במדינת ישראל.
בחמישה באוגוסט 1996 הכיר יד ושם באיוואן יריומין, ברעייתו פלאגיה יריומינה ובבנם סים יריומין כחסידי אומות העולם.
ב-22 פברואר 2006 הלך סים יריומין לעולמו בגיל 74. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעפולה.
