הלנה נולדה כבת יחידה למשפחת בוגנר בעיר סְטְרי. אביה יעקב היה ממוצא יהודי, ולאחר מותו, והיא בת שנתיים, התחנכה הלנה אצל קרוביה בכפר קוראבינה הסמוך. ב-1920 נישאה אמה קתז'ינה ליוסף קוּרֶק, שאימץ את הלנה כבת, והם עברו להתגורר בעיר בוריסלב. לזוג לא נולדו ילדים. למרות שמשפחת קורק הייתה קתולית, רבים מיהודי העיר נמנו עם ידידיה ועם באי ביתה, והלנה גדלה לצד חברות יהודיות.
באחד ביולי 1941 נכבשה בוריסלב על ידי הגרמנים במסגרת מבצע ברברוסה, ומייד החלה הפגיעה ביהודים. הלנה קורק בת ה-26 חשה לסייע ליהודים בדרכים שונות, כמתן מזון והענקת מסתור מן הגזרות שהוטלו עליהם. בתחילת 1943, כששבה הלנה לביתה בלילה, מצאה בביתה כ-30 יהודים שמצאו בדירתה מחסה מפני האקציה שהתחוללה בגטו. הלנה אפשרה ליהודים להישאר בדירתה עד יעבור זעם. וכך חזר הדבר על עצמו באקציות נוספות שאחריהן התפזרו היהודים המסתתרים למקומות שונים.
בתחילת ספטמבר 1943 נרצח אביה החורג של הלנה על ידי לאומנים אוקראינים שחשדו בו שהוא מסתיר יהודים. עוד קודם להירצחו נהגו להקניטו ולכנותו "ידיד היהודים". על מנת לכלכל את משפחתה, החליפה הלנה את אביה המת בעבודתו במכרה מקומי. המכרה היה ממוקם בסמוך למחנה לימאנוֹבסקה קאסארנִיָה, שבו רוכזו יהודים שהועבדו בתעשיית הנפט. הלנה נהגה להתגנב דרך פתח בגדר המחנה כדי להבריח ליהודים תרופות ודברים נוספים שהם נזקקו להם. במחנה אף פגשה את בעלה לעתיד, משה בלם.
בתחילת 1944, לאחר שהחל חיסולם ההדרגתי של היהודים במחנה, סייעה הלנה לכמה פועלים יהודים, ביניהם משה בלם, להימלט ממחנה לימאנובסקה, והעניקה להם מחסה בביתה. היא סייעה להם לבנות מסתור בתוך סככה שהייתה מיועדת לארנבות, וכך גם יכלה להיכנס למקום מבלי לעורר את חשדם של שכניה. בין היהודים שמצאו מקלט בביתה היו חמשת בני משפחת ריינר, משה בלם וצעיר בשם איזידור מאייר. לאחר שבועות מספר נערך בביתה של הלנה חיפוש משטרתי שלא חשף את מקום המסתור. למרות זאת, נעצרו הלנה ואמה ונלקחו לעיר דרוהוביץ הסמוכה, שם הוכתה הלנה ונחקרה באכזריות. על אף החקירה האלימה ועל אף שחוקריה איימו עליה בעונש מוות, לא פצתה הלנה את פיה ולא הסגירה את היהודים שהסתירה; זאת גם לאחר שהודיעו לה על מועד ביצוע גזר הדין. גרמני שעבד עם אביה ערב המלחמה, התערב לטובתה של הלנה, והיא הועברה למחנה עבודה ליד לבוב שבו שהתה עוד חודשים מספר עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום.
בתום המלחמה שבה הלנה לבוריסלב, ושם פגשה את משה בלם, שאותו החביאה מפני הגרמנים. למשה, שהיה אז בן 46 ושרד את המלחמה אך נותר משותק, נודע שאשתו, שני ילדיו ויתר משפחתו נרצחו במלחמה, וב-1946 הוא נישא להלנה. לאור פעילותו הציונית, נאסר משה ונדון לעבודת פרך, ואילו הלנה הוגלתה לשטח ברית-המועצות. רק ב-1948 הצליחו השניים לחזור לפולין, והם שבו ונפגשו בוורשה. בשנים הבאות הם התגוררו במקומות יישוב שונים, ובספטמבר 1957 עלו לישראל.
בארץ הם קבעו את מושבם בבני ברק. הלנה התגיירה ומעתה נקראה בשם שרה. בשנים הראשונות חוו שרה ומשה קשיי קליטה, ולעבר שרה אף הושמעו כינויים כגון "גויה". חרף הקשיים ובזכות אהבתה הרבה למדינת ישראל ולעם היהודי, הקימו שרה ומשה בית כנסת בבני ברק. בית הכנסת קרוי על שמה – "אוהל שרה", ומשה שימש בו כגבאי. בבית הכנסת הקימה שרה חוג לומדי ש"ס, והיא אף הקימה בית כנסת שני בבני ברק וכן אגודת "עזרה בסתר" לסיוע לנזקקים.
ב-24 במרץ 1964 הכיר יד ושם בשרה-הלנה בלם (לבית קורק) כחסידת אומות העולם.
ב-1972 הלך משה בלם לעולמו כששרה לצידו. ב-23 ביולי 1995, והיא בת 80, הלכה שרה לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין קריית שאול.
