זמן קצר לפני המלחמה התגוררו סטניסלב ז׳פצקי, אשתו אפולוניה ובנם הבכור אפולוניוש בלבוב, והיו חברים ותיקים של משפחת מגדֶן וממשפחת קוצובסקי. כאשר נכלאו בני הזוג מיגדן ומשפחת קוצובסקי בגטו לבוב הביאה להם אפולוניה אל הגטו מזון, בגדים וחפצים אחרים שהיו נחוצים להם. היא אף סידרה ליהודים תעודות אריות מזויפות.
ב-1942 ברחו שמעון מיגדן ורעייתו עמליה יחד עם בנם קרול ואחיו של שמעון, שלמה (סטניסלב), ממחנה העבודה וההשמדה יאנובסקה, שבו נכלאו. הם מצאו מחסה אצל משפחת ז'פצקי, ובהמשך הצטרפו אליהם יוסף לבהול והנריק קוצובסקי. כל השישה הסתתרו בדירתם של בני הזוג ז'פצקי ברחוב זאצישנה 4 בלבוב עד השחרור בקיץ 1944. במשך שנתיים ימים סיפקו אפולוניה וסטניסלב את צורכי היהודים המסתתרים משכרם הזעום כפועלים פשוטים.
הרוח החיה מאחורי מבצע ההצלה של ששת היהודים הייתה אפולוניה ז'צפקה. היא, בעלה ובנה פעלו מתוך רגשי ידידות ואנושיות, תוך שהם מסכנים את חייהם וללא קבלת תמורה.
לאחר השחרור, כאשר לאומנים אוקראינים רצחו את בעלה של אפולוניה סטניסלב, התחתן עימה שלמה מיגדן, שאותו הצילה. ב-23 באוקטובר 1966 עלו השניים לישראל וקבעו את ביתם בבת ים.
ב-29 ביולי 1968 הכיר יד ושם באפולוניה מיגדן ז'פצקה, בבעלה סטניסלב ז'פצקי ובבנם אפולוניוש ז'פצקי כחסידי אומות העולם.
ב-29 בנובמבר 1985 הלכה אפולוניה לעולמה בגיל 87.
במהלך פרויקט "חסד אחרון" נעשה מאמץ רב לשפוך אור על אחרית ימיה של אפולוניה. למרות זאת, טרם עלה מידע על מקום קבורתה.
