הנריק נולד בפוזנן שבפולין. בגיל שנתיים הוא אומץ על ידי סטניסלב וסטפניה רולירד נוביצקי, וב-1933 סיים את לימודיו באקדמיה למסחר בפוזנן. במסגרת עבודתו בחברת הנסיעות "אורביס" התבקש ב-1938 להקים סניף של החברה בעיירה זבונשין שעל גבול גרמניה. באוקטובר 1938 התוודע הנריק למצוקת היהודים כאשר נחשף לפליטים היהודים שגורשו מגרמניה לזבונשין, ונחלץ לעזרתם. שם גם פגש לראשונה בצעירה היהודייה מריה מגדה איינשטיין, אף היא בת העיר פוזנן, שטיפלה בפליטים היהודים במקום. בתחילת 1939 הועבר הנריק לוורשה לאחר שמונה כסגן מנהל הסניף הראשי של החברה.
בתקופת הכיבוש הגרמני היה הנריק פעיל ב"חטיבת הביטחון" של 'צבא המולדת' (הארמיה קריובה - א"ק) ופעל תחת הכינוי "הרי". ככזה היה בקשר עם האיגוד הצבאי היהודי – האצ"י בגטו ורשה. הוא נמנה עם קבוצה שתפקידה היה לספק ליהודים בגטו ומחוצה לו מזון, תרופות, רופא בשעת הצורך ומסמכים אריים.
במהלך 1942 שימשה דירתו הפרטית של הנריק כמקלט זמני ליהודים רבים שנמלטו מן הגטו לצד הארי של העיר. כשהיה חשש להלשנה או כשעלה חשד למעקב, העביר הנריק את היהודים למקומות מסתור אחרים, לעיתים גם מחוץ לוורשה, וכדי להסתיר יהודים נוספים, הוא שכר דירות נוספות. ב-22 באפריל 1943, ימים ספורים לאחר פרוץ מרד גטו ורשה, הורה מפקדו הנרי איוואנסקי לו ולחברים נוספים בארגון להבריח החוצה במסווה של העברת רהיטים קבוצת לוחמים יהודים שנלכדו בגטו הבוער, לקלוט אותם בצד הארי ולפזרם בהמשך למקום מבטחים. למוחרת היום, ב-23 באפריל 1943, לבושים במדים גרמניים, נכנסו הנריק וחבריו לגטו במשאית וחילצו כ-30 לוחמים יהודים. לקראת סיום המבצע הנועז הופיעה לפתע המשטרה הגרמנית ועצרה את הנריק יחד עם שתי נשים יהודיות. בדרכם לתחנת המשטרה השליך לוחם מחתרת רימון יד אל המשאית שבה הוסעו, שכן הוא לא הבחין באזרחים שהיו בתוכה. הנריק נפצע באורח קשה ונותר נכה עד סוף ימיו. גם לאחר פציעתו המשיך הנריק לפעול במחתרת ולסייע בהסתרת יהודים שברחו מן הגטו בהסדרת מסמכים מזויפים ותלושי מזון לנמלטים.
במרץ 1944 שב הנריק רולירד ופגש באופן אקראי ברחובות ורשה את מריה איינשטיין, שאותה הכיר עוד כשנפגשו לראשונה בזבונשין. מריה, שלמדה על מות הוריה ובני משפחתה הקרובים בידי הגרמנים, היתה במצב רוח שפוף מאוד, אולם הנריק סייע לה, החביא אותה בבית מכרה, ונהג לבקרה מעת לעת, ובמעשים אלו הציל את חייה.
מעשי ההצלה של הנריק רולירד היו מעשים של חייל במחתרת. הוא הקפיד, מסיבות ביטחוניות, שלא לשאול לשמות היהודים שהוא סייע להם, ולכן, מלבד מריה איינשטיין, הוא לא הכיר את הניצולים שלמענם סיכן את חייו והקריב את בריאותו.
לאחר המלחמה נישא הנריק רולירד למריה איינשטיין ולזוג נולדו שתי בנות. הנריק עבד כמנהל איגוד תעשיית הטקסטיל בבידגושץ' וכמעצב טכנולוגיה בתחום הגסטרונומיה והמלונאות. הנריק ומריה ביקשו לעלות לישראל, שם התגוררה אחותה של מריה. רק ב-1965 אושרה בקשתם, ובארבעה בפברואר 1965 הם הגיעו לישראל עם בתם הצעירה מגי. תחילה התגוררו ברמת גן, ולימים עברו לתל-אביב. בישראל המשיך הנריק לעסוק במקצועו ותכנן מטבחים לבתי חולים ולקיבוצים.
ב-18 באוקטובר 1966 הכיר יד ושם בהנריק רולירד כחסיד אומות העולם.
בארבעה בינואר 1984, והוא בן 74, הלך הנריק רולירד האמיץ והצנוע לעולמו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הלטיני ביפו.
