גניה נולדה בעיר בוריסלב למשפחת רודניצקי בת שש הנפשות. בצעירותה מת עליה אביה. בשכנות אליה התגוררה משפחת איילברג היהודית. בין המשפחות נרקמה היכרות, וכך הכירה גניה את מרקוס איילברג, שגם אביו נפטר בהיותו תינוק. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ובתקופת שלטון הרוסים בעיר עבדה גניה כקופאית במספרה שבה רוב בעלי המקצוע היו יהודים. ביולי 1941, לאחר שהגרמנים כבשו את בוריסלב, בוצע פוגרום ראשון ואכזרי ביהודי העיר שבמהלכו עברו הפורעים ליד המספרה. גניה, בחירוף נפש, יצאה לרחוב והגיפה את תריסי הברזל על מנת למנוע את כניסת הפורעים למספרה. בהמשך היא קיבלה את הסכמתה של מריה פיחלר-שאלר, שהייתה נשואה ליהודי, לחפירת בונקר מתחת לבית פרטי שאותו שכרה ואשר שימש כמסעדה. בבונקר יועדו להסתתר משפחת איילברג ומשפחות יהודיות נוספות. במהלך קיץ 1942, מאחר שחפירת הבונקר טרם הושלמה ועלה חשש לגורל אמו של מרקוס איילברג, העבירה אותה גניה למסתור אצל מכר פולני. בחורף 1943 הבריחה גניה, במבצע מורכב ותוך הפגנת נחישות ואומץ רב, את הנריק (הנק), אחיו של מרקוס, ממחנה יאנובסקה בלבוב. היא יצרה קשר עם חבר ילדות שעבד כנהג משאית בחברה ששינעה את הכביסה מן המחנה למכבסה העירונית, ותיאמה עימו את הברחתו של הנריק באחד הרכבים. הנריק הוצא מן המחנה כשהוא מתחבא בעגלת כביסה מלוכלכת. בבוריסלב עבר בין בונקרים שונים עד שמצא מחסה במסתור ביער סמוך יחד עם אדלה זלצברג, חברתו ושכנתה של גניה. במהלך הסתתרותם סיכנה גניה את חייה כשהביאה אוכל להנריק ולאדלה. באביב 1944 התגלה מקום המחבוא על ידי הגרמנים, והשניים נשלחו למחנה עבודת הכפייה לימנובה, שם פגשו במרקוס, שכבר היה אסיר במחנה.
לשני האחים, שעבדו כשרברבים, היה אישור לעזוב את המחנה לעבודה בבתי זיקוק לנפט בפאתי העיר. במשך כל שהותם במחנה לימנובה סיפקה גניה את כל צורכיהם מבלי לצפות לתמורה. היא גם טיפלה באחותה של אדלה, חברת ילדותה רוזקה (שושנה) טוכפלד, ובמשפחתה, שנכלאו אף הם במחנה. היא סיפקה להם מזון ובגדים שאפשרו להם לשרוד, ואף העבירה להם ידיעות על אקציות טרם התרחשותן.
ביוני 1944, כאשר קרבו הרוסים, רוכזו אסירי המחנה והוצעדו לתחנת הרכבת לשם גירוש. מרקוס, שהצליח להימלט מן השיירה, הסתתר עד לשחרור האזור באוגוסט 1944 בעליית הגג בביתה של מריה פיחלר-שאלר. הנריק והאחיות אדלה ורוזקה גורשו למחנות אחרים ושרדו בהם.
גניה פעלה להצלת היהודים בנחישות ובאומץ, תוך סיכון חייה וללא קבלת תמורה.
לאחר המלחמה התגיירה גניה ונישאה למרקוס איילברג. הם עברו להתגורר בוורוצלאב שבדרום-מערב פולין, ובהמשך בשצ'אוונו זדרוי ובוואלבז'יך, שם גידלו את שתי בנותיהם. גניה הייתה עקרת בית וסייעה רבות למרקוס - בהמשך אף בישראל - בניהול המסגרייה שהייתה בבעלותו. גניה ומרקוס עלו ארצה במרץ 1957 על סיפון האונייה "ארצה", וקבעו את ביתם בהרצליה.
בשלושה במאי 1989 הכיר יד ושם בגנובפה רודניצקה איילברג כחסידת אומות העולם.
ב-11 במאי הלכה גניה לעולמה בגיל 87. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בשפיים.
