פיוטר לשצ'ינסקי ורעייתו אולימפיאדה התגוררו בגייסין שבמחוז ויניצה (היום הייסין, מחוז ויניצה). לשצ'ינסקי הועסק כמפקח במחסן למכונות חקלאיות. הוא היה המפרנס היחיד במשפחה שמנתה את אשתו, את שני בניהם, את גיסתו ליאונידה ז'ליחובסקאיה ואת בנה, ויקטור פולישצ'וק, שהתגורר בביתו.
לילה אחד בקיץ 1943 הביא לשצ'ינסקי הביתה שני יהודים, לב בורשטיין ובנו ארקדי, מגטו גייסין. השניים עבדו כחייטים במפעל עירוני מחוץ לחומות הגטו מאז תחילת 1943 והורשו לישון בחדר סמוך למפעל. כאשר חיסלו הגרמנים את הגטו במאי 1943 היה ברור לשני החייטים היהודים שעבדו במפעל, כי ימיהם ספורים. לשצ'ינסקי הזמין אותם לביתו והציע להם אוכל ולינה. באוקטובר 1943, כשהגרמנים הנסוגים הגבירו את פעולותיהם נגד היהודים שעדיין חיו בשטחים שהיו נתונים תחת כיבוש גרמני, מצאו בני הזוג לשצ'ינסקי דרך להעביר את בורשטיין ובנו לטרנסניסטריה, שהייתה בשליטה רומנית.
פיוטר סמופאל, ידיד של משפחת לשצ'ינסקי, שגר בכפר הסמוך זֵ'רדֶנוֹבְקָה, הגיע אל בית משפחת לשצ'ינסקי בעגלתו, ולאחר שהלביש את לב בורשטיין ובנו ארקדי בבגדי איכרים, הסיע אותם לכפרו. שם הוא חצה איתם את נהר הבּוּג הדרומי. כשהגיעו לבֶּרְשַד, מצאו שם שני היהודים מחסה עד לשחרור האזור ב-14 במרץ 1944.
אחרי המלחמה התחתן ויקטור פולישצ'וק עם אלווירה. לזוג נולדו שני ילדים, הם התגוררו בזפורוז'יה. ויקטור למד רפואה והיה לקרדיולוג נודע. בתו, שהתחתנה עם יהודי, עלתה לישראל.
ב-24 באוקטובר 1995 הכיר יד ושם בפיוטר ואולימפיאדה לשצ'ינסקי, בליאונידה ז'ליחובסקאיה, בבנה ויקטור פולישצ'וק ובפיוטר סמופאל כחסידי אומות העולם.
ב-1997 עברו ויקטור פולישצ'וק ואשתו לישראל והתגוררו ברחובות. באחד מביקוריו באוקראינה התבשר ויקטור שנכדו אנטון חלה במחלה קשה. ויקטור החל לפעול להצלת נכדו, אך כאשר הטיפולים לא צלחו פנה בבקשת סיוע לעמותת עצו"מ, שטיפלה בחסידי אומות העולם המתגוררים בישראל והייתה מצויה בקשר עימם. בסיועם של גורמים שונים שהתגייסו למשימה, הובא אנטון לישראל וטופל בבית החולים "הדסה עין כרם".
ב-18 מרץ 2009 הלך ויקטור פולישצ'וק לעולמו, בגיל 79. הוא הובא למנוחות בבית העלמין פרבומייסקויה בעיר זפורוז'יה באוקראינה. כמעט ארבעה חודשים לאחר מכן הלך לעולמו גם נכדו האהוב אנטון, שנטמן ליד סבו.
