משפחת פנצ'נקו התגוררה בכפר קריבאיה רוּדה (כיום קריווה רוּדה, מחוז פולטבה). עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות גויס מיכאיל פנצ'נקו לצבא האדום; מאוחר יותר הוא נפל בקרב.
אשתו מרינה נותרה מאחור עם בנותיהם, גלינה בת ה-19, פולינה בת ה-13 ויקטרינה בת ה-11. בין שכניה וחבריה של מרינה היו אלכסיי ופיאודוסיה קצ'אן. אלכסיי היה אוקראיני ויליד הכפר, בעוד שאשתו היהודייה הגיעה לגור בו בעקבות נישואיהם ב-1934. כל תושבי הכפר ידעו על מוצאה, וכשהאזור נכבש על ידי הנאצים, היא הוקעה. יום אחד הופיעו שוטרים בכפר, הכריחו את פיאודוסיה לעלות על עגלה ולקחו אותה לתחנת המשטרה. אלכסיי רץ אחריהם, חושש לאבד קשר עין עם אשתו ובתו התינוקת, שנצמדה לאמה. הילדים הגדולים, פאבל בן השבע ונינה בת השנה וחצי, נשארו עם שכנים.
למוחרת בבוקר שב אלכסיי לביתו, נטל את שני ילדיו פאבל ונינה והפקידם בידיה הנאמנות של מרינה פנצ'נקו. הוא חשש שהם ימשיכו את חייהם בגלוי ולעין כול לאחר שאשתו ובתו הצעירה נורו. מאוחר יותר הצטרף אלכסיי לפרטיזנים, ומשפחת פנצ'נקו לא שמעה ממנו שוב עד לאחר השחרור. מרינה ובנותיה הסתירו את פאבל ונינה בתוך הבית, והפצירו בשכניהם, שידעו על הימצאות שני הילדים היהודים, לשמור את הדבר בסוד.
פעמיים בוצע חיפוש בבית משפחת פנצ'נקו על ידי שוטרים שחיפשו את הילדים ה"חצי יהודים", אך הם לא נמצאו - כשהמשטרה ערכה את הביקורים הללו, הורדו פאבל ונינה לחדר נסתר במרתף. לאחר השחרור התאחדו פאבל ונינה עם אביהם. הם נשארו בקריבאיה רודה, נישאו שם וגידלו שם את ילדיהם ונכדיהם.
יקטרינה פנצ'נקו הגיעה ארצה ב-1995 בעקבות בתה, שנישאה ליהודי והתגוררה בירוחם.
בעשרה בדצמבר 2001 הכיר יד ושם בגלינה פנצ'נקו, כחסידת אומות העולם.
ביוני 2004 הגיעה אף גלינה פנצ'נקו ארצה והצטרפה למשפחתה בירוחם. גלינה לא נישאה ולא היו לה ילדים.
ב-2010 שבה גלינה לאוקראינה על מנת לבקר את משפחתה. במהלך הביקור הלכה גלינה לעולמה בגיל 88. היא הובאה למנוחות בבית העלמין נובו איגרנסקי באזור איגרן שבאוקראינה.
