ב-1942 הוציאו הגרמנים פקודת גירוש ליהודי העיירה דזיז'קוביצ'ה שליד העיר קרשניק במחוז לובלין. כ-300 מתושביה היהודים של העיירה ברחו אל היערות הסמוכים ומצאו בהם מסתור. בין הבורחים היו גם נחמיה ושרה טננבאום ובתם זלדה בת השמונה חודשים. באחד הימים תקפו פרטיזנים פולנים את הבונקר שבו התחבאה משפחת טננבאום, ורוב יושביו נרצחו. לאוזניו של שרגא טננבאום, פרטיזן יהודי ואחיו של נחמיה, הגיעה השמועה שמכל יושבי הבונקר שרדה רק תינוקת בת כמה חודשים. ביחד עם פרטיזנים יהודים נוספים הוא יצא ליער וחילץ את התינוקת - בת אחיו זלדה. בדרכם חזרה הם פגשו במכר נוצרי תושב עיירתם וביקשוהו למסור את הפעוטה לידי ראש הכפר, שנמנה עם ידידיה של משפחת טננבאום. ואכן, ראש הכפר וארבעת חברי המועצה החזיקו לחלופין בפעוטה זלדה, שחלתה ומצבה הרפואי היה בכי רע.
אפולוניה (פולה) ואלכסנדר אולדק ברחו מוורשה במהלך המלחמה ובמנוסתם הגיעו לכפר דזיז'קוביצ'ה, שם שכרו חדר בבית איכר מקומי. הזוג אולדק, ששכל את שני ילדיו לפני המלחמה, שמע על התינוקת היהודייה שמחפשת בית, החליט לאמצה למרות מצבה הרפואי והסכנה לחייה, והעניק לה את השם ברברה (באסיה). פולה נטלה את שמלתה החגיגית היחידה ואת חולצתו של בעלה וגזרה מהן פיסות בד שבהן חיתלה את באסיה. אולם, כאשר ביקש הזוג להשיג עבורה חלב, הם נתקלו בסירוב. הכול טענו שלילדה יהודייה לא מגיע חלב. המידע על אודות התינוקת היהודייה הגיע גם לגסטאפו, שזימן את הזוג אולדק למטה המשטרה בקרשניק, שם דרשו הוכחה שמדובר בילדה נוצרייה. פולה טענה שהיא מצאה את הילדה העזובה. "ייתכן שהיא פולנייה, ייתכן שהיא גרמנייה", אמרה, "אולם היא אינה דומה ליהודייה". באחת החקירות אמרו פולה ואלכסנדר לחוקרי הגסטאפו: "אם תחליטו לקחת את התינוקת, אז קודם תהרגו אותנו". החקירה נמשכה שלושה חודשים, ומדי יום צעדה פולה 22 קילומטרים ברגל למטה הגסטאפו כשהיא נושאת את באסיה בזרועותיה.
השמועה על הצלתה של בתם התינוקת הגיעה לאוזניהם של נחמיה ושרה טננבאום, הוריה של באסיה. הם אזרו אומץ והגיעו לבקרה בכפר. שרה אמרה לפולה שמדובר בבתה וביקשה שתשמור עליה. לרוע מזלם של נחמיה ושרה, הייתה זו הפעם האחרונה שבה ראו את בתם. שניהם נרצחו בהמשך.
בתום המלחמה, גם בגלל החשדות שרווחו בדבר יהדותה של באסיה, החליטו פולה ואלכסנדר לחזור ולהתגורר בוורשה. הם רכשו בית קטן עם גינה בפרברי וורשה וגידלו את באסיה כנוצרייה לכל דבר.
ב-1952 חלה אלכסנדר בשחפת. פולה, שדאגה לשלומה של באסיה, ביקשה מאלכסנדר שיצא מן הבית כדי שלא ידביק גם אותן, ולאחר כשנה הוא נפטר. למחייתן עבדה פולה כתופרת וכפקידת קבלה בבית חרושת. כשבאסיה חלתה בדלקת ריאות ונזקקה לפניצילין, מכרה פולה תכשיטים וזהב שהיו ברשותה כדי לממן רכישת תרופה עבורה. בהמשך הכירה פולה גבר פולני ונישאה לו.
ב-1958 הגיע לביתה של פולה אולדק נציג שגרירות ישראל בפולין. בהסכמתה הוא שוחח עם באסיה המופתעת וחשף בפניה שהינה יהודייה, ושיש לה דודים במדינת ישראל אשר נאבקים על העלתה ארצה. באסיה השיבה לנציג השגרירות שהיא תגיע לישראל רק עם אמה פולה.
כשנודע לבעלה של פולה דבר יהדותה של באסיה, הוא התקשה לקבל זאת, והרבה לריב עם פולה ולקלל את באסיה. גם לשכנים נודע הדבר והם החלו להציק לבאסיה. פולה גמרה אומר בליבה להתגרש מבעלה ולעלות לישראל, שם יצפה לבאסיה עתיד טוב יותר. עוד באותה השנה, 1958, יצאו פולה ובאסיה בדרכן למדינת ישראל. הן נסעו ברכבת מוורשה לנאפולי שבאיטליה, ומשם עלו על אונייה שהפליגה לנמל חיפה.
בארץ השתקעו פולה ובאסיה, שנקראה מעתה בתיה, בדירה בבת ים. פולה עסקה בעיקר בתפירה וברקמה, ואהבה מאוד לטפח את העציצים ואת הפרחים בדירתה. היא נהגה לבקר מדי יום את שני נכדיה, שאותם אהבה עד מאוד.
פולה אולדק עזת הנפש והמסורה הקריבה רבות למען הצלתה ורווחתה של התינוקת זלדה טננבאום, היא בתיה לייכט. ב-18 באוקטובר 1966 הכיר יד ושם באפולוניה ובאלכסנדר אולדק כחסידי אומות העולם.
אפולוניה (פולה) אולדק הלכה לעולמה ב-29 בדצמבר 1997 והיא כבת 94. היא הובאה למנוחות בבית העלמין קריית שאול.
