עם חבריו של מיכאיל גאורגייב מיכאלוב, רואה חשבון בסופיה, נמנו יהודים רבים. כשכמה מחבריו נשלחו למחנות עבודת כפייה, הוא התגנב לתוך המחנות והביא להם אוכל, תרופות וביגוד. כאשר דוד יוסף עזיסוף ואביו נכלאו ב-1942 פעל מיכאיל לשחרורם, ואף לקח את דוד המוכה והביאו לביתו, ושם טיפלה בו אמו של מיכאיל ואף הוזמן רופא בחשאיות כדי להעניק לו טיפול.
מיכאיל אף עזר למכריו הוותיקים, תמרה ודניאל אמריליו. במאי 1943, כשהשלטונות העבירו את יהודי סופיה להתגורר במחוזות השונים, הועברו גם בני הזוג אמריליו, והם הפקידו בידי מיכאלוב את חפצי הערך ואת רכושם. הוא ביקר אותם לעיתים קרובות, ולמרות מצבו הכלכלי הדחוק, הביא להם אוכל, תרופות ובגדים. חברים יהודים נוספים, בהם לוסי אלסעיד יוסף לוי, מטי לוי, סלומון לוי, פנינה בוֹני ויעקב בוני, הפקידו אף הם את חפצי הערך שלהם בידיו הנאמנות של מיכאיל, ששמר עליהם והחזיר אותם לבעליהם כשחזרו לסופיה. מיכאיל אף הבטיח ללוסי אלסעיד שאם היא ובתה תגורשנה לפולין, הוא יהיה מוכן להעניק להן את חסותו ולאסוף אותן אל ביתו.
ניצוליו של מיכאיל העידו שהוא נהג לעודדם ולהפיח בהם אומץ, סיפק להם תלושים לתרופות, הוציא מכספו הדל כדי לעזור להם, ונהג בהם כנהוג הורה בילדיו.
מיכאיל ההגון, הישר, רודף הצדק וטוב הלב, שהונע מרגש החמלה כלפי ידידיו ומאהדתו לעם היהודי, מעולם לא ציפה לתמורה או לתודה עבור עשייתו למענם.
שרה, אחותו של מיכאיל, נישאה לרופא היהודי ד"ר שמואל תג'ר. מיכאיל היה בקשר קרוב עימם. לאחר מות אחותו עמדו בעלה ובנה ז'ק להגיע מסופיה לישראל. מיכאיל הגיע ארצה ב-1969 כדי להתאחד עימם והגיש בקשה לאזרחות. הוא כתב ליד ושם: "יש לי החלטה מוחלטת להישאר בארץ... להצטרף לחיים של אזרחי ישראל ולתרום לפי יכולתי להתקדמות המדינה".
בשניים בפברואר 1971 הכיר יד ושם במיכאיל גאורגייב מיכאלוב כחסיד אומות העולם.
במהלך חייו בישראל התגורר מיכאיל בחולון ובהמשך בתל-אביב.
מיכאיל הלך לעולמו ב-27 בינואר 1991 והוא כבן 73. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האורתודוקסי ביפו.
