ויקטור גדל בכפר מיכאמפול באוקראינה, בן לאלכסנדרה ודימיטרי מלניק ואח לטאיסיה (טאיסה), גלינה ולולה.
בשנות ה-30, בזמן הטיהורים של סטלין, גורש דימיטרי מלניק לסיביר ולא שב. אלכסנדרה נאלצה לגדל לבדה את ארבעת ילדיה. סבלה האישי של אלכסנדרה גרם לה להזדהות עם נרדפים אחרים. ביוני 1941 נכבש האזור בידי הצבא הגרמני במסגרת מבצע ברברוסה.
בדצמבר 1941, שמעה אלכסנדרה מסוניה בֶּרשְטיין, בת כיתתה וחברתה של בתה טאיסה, על חיסול אחד משני גטאות פּרוֹסקוּרוֹב עם כל תושביו היהודים. אלכסנדרה נכנסה ביוזמתה לגטו, אל פאינה ברשטיין, אמה של סוניה, והזמינה אותה למצוא מחסה בביתה עד שהסכנה תחלוף.
אלכסנדרה וילדיה טאיסה וּויקטור נסעו למחנה העבודה הגדול ליהודים בפרוסקורוב, ועזרו לסוניה ולפאינה ברשטיין לצאת משם בשלום. אלכסנדרה העניקה לשתיים מסתור בביתה, והן שהו בו במשך 11 חודשים שבמהלכם הן יצאו לאוויר הצח רק לאחר רדת החשכה. על מנת לתמוך במשפחתה ובבני חסותה, החלה אלכסנדרה לייצר ולתקן בגדים, וזאת היא עשתה בעזרתה של פאינה. בתחילת 1942 הגיעה פוליה קרייזמן, אחותה של פאינה, לבית משפחת מלניק עם שלושת ילדיה הקטנים לאחר שנמלטה מגטו זינקוב שבאותו המחוז.
פוליה קרייזמן וילדיה שהו בבית משפחת מלניק כמה שבועות עד שטאיסה הצליחה להשיג עבורם מסמכים אוקראיניים שבעזרתם מצאה עבודה בקולחוז. לקראת סוף 1942 ערכו הגרמנים ושותפיהם אקציות חיסול בגטאות ובמחנות העבודה בפרוסקורוב והסביבה, וחיפשו יהודים שהסתתרו בקרב האוכלוסייה המקומית. קרייזמן וילדיה שרדו את המלחמה.
אלכסנדרה מלניק יצרה קשר עם שני גברים רוסים שהסכימו להעביר את ברנשטיין ואמה לאזור שבשליטת רומניה. הם עזבו את בית המשפחה בסוף אוקטובר של אותה שנה, והתגוררו בגטו בעיירה מוגילב פודולסקי עד השחרור ב-19 במרץ 1944.
במהלך המלחמה פעלו אלכסנדרה מלניק וילדיה טאיסה וּויקטור כדי להציל את משפחות ברשטיין וקרייזמן ולסייע להן. על אף המחסור, חלקה משפחת מלניק את מזונה הדל עם היהודים שעליהם פרשה את חסותה. גם הסכנה המיידית לחיי בני משפחת מלניק לא הרתיעה את אם המשפחה מלחמול על יהודים הנזקקים ולהושיט להם יד.
בתום המלחמה גויס ויקטור לצבא ושירת במונוגוליה במשך שלוש שנים. ב-1957 נשא לאישה את פאינה היהודייה, ולמחייתו עבד כנהג.
ב-13 ביולי 1994 הכיר יד ושם באלכסנדרה מלניק ובילדיה טאיסיה חרצ'נקו (סיפורה מובא בספר זה בעמוד 188) וּויקטור מלניק כחסידי אומות העולם.
ב-1994 עלו ויקטור ופאינה מלניק לישראל והתגוררו בחיפה ובמגדל העמק.
ב-12 בדצמבר 2022, הלך ויקטור מלניק לעולמו בגיל 93. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי במגדל העמק.
