ז'אן מַרטי נולד בעיר טולוז, וכמה שעות לאחר לידתו נפטרה אמו. ז'אן, שהוכנס לבית יתומים, משך את עינו של אחד המפקחים, שהיה חשוך ילדים, ויחד עם אשתו הם החליטו לאמץ את הפעוט יפה המראה. לאחר זמן מה נפטרה האם המאמצת, וז'אן הוחזר לפנימייה.
הצבא הגרמני פלש לצרפת,שחתמה ב-22 ביוני 1940 על הסכם שביתת נשק שהיה למעשה הסכם כניעה. ז'אן, שהתנגד נחרצות לכיבוש ולקריאת השלטון הצרפתי להתגייס ללחימה כתף אל כתף לצד הצבא הגרמני, הצטרף לרזיסטנס (המחתרת הצרפתית שלחמה בנאצים). במסגרת פעילותו במחתרת דאג לצנחנים בריטים שצנחו אל אדמת צרפת, סייע להם במקומות לינה, אוכל וניוד, ביצע פעולות חבלה בפסי רכבת והעביר אמצעי לחימה שונים ממקום למקום. באחת הפעמים פגש ברכבת שני יהודים חרדים מבלגיה, הוריד אותם מייד ממנה על מנת שלא ייתפסו על ידי הגרמנים והחביא אותם.
ויולט נחום נולדה ב-1925 בפריז. ביוני 1940 כבשו הגרמנים את העיר והוריה של ויולט, רבנו וראשל, ארזו את חפציהם, תכשיטים וכלי זהב, כערובה לביטחונם ולמטרת שוחד בעת הצורך, והחלו במנוסה דרומה עם ויולט ואחיה ליאו. במנוסתה נעצרה המשפחה על ידי חיילים גרמנים, אולם רבנו בעל התושייה שכנע אותם ללוות את המשפחה בדרכה דרומה. לבסוף הגיעה משפחת נחום לכפר גראנד-סיר-גארון, כ-20 קילומטרים מטולוז, והשתקעה בבית בכפר. רבנו נחום, שהיה איש עסקים, החל לעבוד ולסחור בתחום החקלאות בהצלחה מרובה. ראש הכפר, שגילה כלפיהם אהדה, נהג להודיע מראש למשפחת נחום על חיפושים מתוכננים של הגרמנים כדי שיתחבאו.
באחד הימים שחו ויולט ואחיה בנהר בכפר. ויולט חשבה שהבחינה בראשו של אחיה שבצבץ מהמים, אולם היה זה ראשו של ז'אן פרנסואה מרטי, וכך הכירו השניים. הם פתחו בשיחה שהציתה ביניהם רומן.
ז'אן, חבר הרזיסטנס, חירף את נפשו למען ויולט ומשפחתה וארגן עבורם תעודות מזויפות שאותן השיג לאחר שפרץ לבניין העירייה, תלושי מזון וביגוד ומקומות מסתור. בעקבות ההיכרות בין השניים החלה ויולט לסייע למחתרת הצרפתית בהעברתם ממקום למקום של אמצעי לחימה, מכשירי קשר ורימונים. באחת הפעמים שבהן העבירו ז'אן וּויולט אקדחים, התקרב לעברם סיור גרמני. ז'אן חיבק את ויולט ונישק אותה עד שהגרמנים חלפו על פניהם תוך שהם צוחקים, ואז המשיכו השניים בדרכם.
עם הגעתם לאזור של שני משתפי פעולה עם הגרמנים חשה משפחת נחום בסכנה הגוברת לשלומה, והחלה לתכנן את בריחתה לספרד. הפעולה הייתה כרוכה בסכנה רבה לאור האיסור שחל על אזרחים לשהות באזור הגבול עם ספרד, שהוכרז כשטח צבאי. במהלך 1942 חצו אביה ואחיה של ויולט את הגבול לספרד, וממנה המשיכו לקזבלנקה שבמרוקו.
במרץ 1943, עם הפשרת השלגים, החליטו אף ויולט ואמה ראשל לברוח לספרד. ז'אן שב וסיכן את נפשו וסייע להן לעבור את הרי הפירנאים, תוך שהוא מפזר פלפל לאורך נתיב המילוט כדי להטעות את כלבי הגישוש של הגרמנים. מזג האוויר הקשה שיבש את בריחתם, והשלושה נאלצו להסתתר אצל משפחה באחד הכפרים. באפריל 1943 החליטו לשוב ולחצות את הגבול לספרד. מפאת גילה המבוגר ורצונה שלא להעיב על בריחתם, החליטה ראשל נחום להישאר בכפר, אולם ז'אן לא הסכים לכך ונשא אותה על גבו לאורך כל הדרך. עם חציית הגבול נעצרו השלושה על ידי משמר הגבול הספרדי. הם שחררו את ויולט ואמה, אולם את ז'אן השליכו למעצר בתנאים קשים מאוד.
ויולט ואמה הגיעו לכפר סמוך ונותרו בו. באחד הימים, בעת ששוחחו ביניהן בצרפתית בחנות נעליים, שמע אותן ראש הכפר והציע לוויולט ללמד את השפה לבתו. ויולט התנתה את הסכמתה בסיועו של ראש הכפר בשחרורו של ז'אן ממעצר. היא שכנעה אותו שז'אן נעצר בטעות בגבול מכיוון שגילו היה אך ימים ספורים מתחת לגיל השהייה המותר באזור. עם שחרורו של ז'אן המשיכו השלושה ברכבת לדרום ספרד, ובקיץ 1943 הגיעו לקזבלנקה והתאחדו עם אביה ואחיה של ויולט. משפחת נחום התגוררה בלול תרנגולות על גג בניין, ובסיום המלחמה שבה לפריז והחלה במאבק להשבת רכושה.
ב-1947 נישאו ז'אן וּויולט והתגוררו בפריז. ז'אן פתח חנות מכולת, אולם לאחר זמן קצר פנה ללמוד הנדסת מתכות. לאחר מכן עבד במפעלים שונים בתחום. ויולט ניהלה את עסקי הטקסטיל של אביה בהצלחה רבה. למרות הצלחתם של ז'אן וּויולט, טראומת המלחמה והחשש מהתבוללות הניעו אותם לעלות ארצה, ובינואר 1970 הם עזבו את צרפת והגיעו לישראל עם שני ילדיהם אלן ודניאל. משפחת מרטי קבעה את ביתה בירושלים, וז'אן מצא עבודה במפעל מנועי בית שמש ואף עבד בפיתוח מנוע מטוס ה"לביא". ז'אן אהב מאוד היסטוריה ותנ"ך והרבה לכתוב על מפרשי התנ"ך ועל חכמי דת יהודים, כגון הרמב"ם והרמב"ן. ויולט התנדבה בויצו והקימה במסגרתו מערך העסקה פעיל לנשים שחוו שכול.
ב-14 בינואר 1985 הכיר יד ושם בז'אן פרנסואה מרטי כחסיד אומות העולם.
ז'אן האמיץ, הנחוש והמסור, שחירף את נפשו אין ספור פעמים למען אהובתו ויולט ואמה תוך התעלמות משלומו וטובתו הוא, אהב את מדינת ישראל ועשה רבות למען ביטחונה, הלך לעולמו ב-21 באוקטובר 2004. הוא הובא למנוחות בבית העלמין של קיבוץ מעלה החמישה. ויולט, שנפטרה ב-2013, נטמנה לצידו.
על מצבתו של ז'אן נחקקו המילים "איש חזק היה", ועל מצבתה של ויולט נחקקו המילים "אישה חזקה הייתה".
