מריה נולדה בהמבורג שבגרמניה למשפחת ברוּהְן הפרוטסטנטית בת חמש הנפשות. אביה כריסטיאן היה רופא וניהל בביתם סנטוריום לחולי שחפת, ואמה הלנה עבדה כמטפלת בסנטוריום. היו לה שני אחים: האח הבכור מקס, בעל הוצאת ספרים, והאחות הצעירה ליזה. ילדותה של מריה, שעברה בין כותלי הבית ששימש כסנטוריום, לוּותה מחד בחשיפה לסבלם של אחרים, ומאידך בספיגה של ערכים כגון חמלה, נתינה, הקרבה ומסירות.
הנרי פרידלנדר היה בן למשפחה יהודית מברלין שהעתיקה את מגוריה לליון בצרפת, שם נולד. בגיל שש שב עם משפחתו לברלין, וכשגדל למד בלייפציג את מקצוע הדפוס. העיסוק במקצוע הוביל אותו להיכרות עם מקס ברון, אחיה של מריה. הידידות שנרקמה בין השניים הביאה למפגש של הנרי עם מריה, ובין השניים ניצתה אהבה עזה.
ב-1931 עברה מריה להולנד על מנת ללמוד את מקצוע הריתמיקה. בעקבותיה הגיע אף הנרי להולנד, ושם התקדם במלאכת הדפוס. לימים עברו לחיות בווסנאר שבדרום הולנד, ובינואר 1940 נישאו זה לזה. במאי 1940 פלש הצבא הגרמני להולנד.
כאשר נדרשו היהודים להתייצב לקראת שילוחם, התכוון אף הנרי ללכת עימם, אולם לאחר ליל שימורים שבו עמדה מריה בתוקף על כך שיישאר בביתה, השתכנע שלא לעשות כן. מריה הזמינה נגר שלבקשתה בנה מחיצה בעליית הגג שהסתירה חלל שנוצר מאחוריה. ביולי 1942 נכנס הנרי למסתור.
פאול סיטרואן היהודי היה אומן וצייר נודע ומוערך וחבר קרוב של מריה והנרי. כאשר הוזהר באוגוסט 1942 על ידי שוטר שבקרוב ייעצר, הוא הגיע לביתה של מריה, והיא החביאה אותו בעליית הגג בביתה במשך כשישה חודשים.
לשם פרנסתה וכדי להימנע מהפניית תשומת ליבם של השלטונות הגרמניים לביתה, לימדה מריה שיעורי ריתמיקה את נשות הקצינים הגרמנים במחנה צבאי סמוך שאליו הייתה מדוושת על אופניה כשהיא נושאת עימה אקורדיון. בכסף שהרוויחה כִּלְכְּלָה את המסתתרים בביתה - בעלה הנרי פרילדנדר, הצייר פול סיטרואן, פעיל ההתנגדות ההולנדי פּול גֶרְמוּנְפְּרֶז ואשתו היהודייה טרודה ז'לובץ – במשך פרקי זמן שונים. פול נלכד בהמשך על ידי הגרמנים והוצא להורג. הנרי, פאול וטרודה היהודים שרדו את המלחמה.
מריה פעלה ממניעים אנושיים טהורים של אהבת האדם וחמלה. במהלך המלחמה היא והמסתתרים חיו בעוני רב, וסבלו מרעב, מקור ומפחד עז שמא יתגלו. אולם ידיה לא רפו והיא חירפה את נפשה למען יהודים ולא יהודים כאחד.
עם השחרור, שהגיע בחמישה במאי 1945, הכין הנרי פרידלנדר גלויות שאותן שלח לחבריו כדי להודיעם ששרד את המלחמה. הייתה זו פריסת השלום הראשונה ממנו מאז שנכנס למסתור. וכך כתב:
חמישה במאי 1945
אחרי 1,018 ימים במסתור
הודות להקרבה ולטיפול המסור של רעייתי ועזרתם הנאמנה של חברים יקרים,
"שמור היטב", שוב חופשי
השבח לאל
ב-1950 הגיע הנרי לישראל בעקבות הצעה שקיבל להקים בית ספר למקצוע הדפוס בירושלים. לאחר שהחליטו לקבוע את ביתם במוצא עלית, הגיעו בעקבותיו ב-1951 גם מריה ובתם חנה. מריה הקדישה את חייה למשפחתה ולטיפוח גינתה שכה אהבה. רוב העצים והפרחים שנטעה עדיין נטועים ופורחים בגינתה.
מריה האמיצה ובעלת המחשבה העצמאית שלא עמדה מנגד הייתה גם בעלת נפש רגישה ומלאת חמלה לכל חי.
ב-20 באוגוסט 1995, והיא כבת 90, הלכה מריה פרידלנדר ברון האמיצה לעולמה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עינת.
בשבעה ביולי 1997, הכיר יד ושם במריה פרידלנדר ברון כחסידת אומות העולם.
