מריה נולדה בבודפשט. בהיותה כבת שלוש נפטר אביה, ובהגיעה לגיל 17 נפטרה אמה. בשכנות לה בבניין התגורר פרופסור ליאופולד (ליפוט) קונדור היהודי, ובביתו למדה מריה נגינה על פסנתר. בין מריה לבין הפרופסור ואשתו רוזה, אף היא פסנתרנית ואומנית, נרקמה ידידות עזה ורבת-שנים. לימים למדה מריה בבית הספר הגבוה לאומנות שימושית את מקצוע עיצוב התפאורה.
ביוני 1944, כהכנה לריכוז יהודי בודפשט, הוקצו להם בתים שכונו "בתי כוכב צהוב". בתוך שבוע אחד נדרשו יותר מ-200 אלף יהודי העיר לעבור לבתים אלו. כשנודע למריה שדירתה של משפחת קונדור עומדת להילקח ממנה, נכנסה בעצמה לגור עימם בדירה, נותרה בה גם כשהבניין הוכרז כבית כוכב צהוב, ואף מסרה את מסמכי הזהות שלה לרוזה קונדור כדי שזו תוכל לנוע בעיר, לרכוש מוצרים ולהתחמק מלהתייצב לעבודה במפעל תפירה שממנו גורשו העובדים לגרמניה.
בנובמבר 1944 יצאה יהודית קונדור בת ה-15 מביתה על מנת למצוא דירה להוריה בחלק הנוצרי של העיר, וזאת במטרה להגן עליהם מאנשי צלב החץ שפגעו ביהודים בבתיהם. בעודה מהלכת לכד אותה שוטר הונגרי, והכניסה בכוח לשיירת יהודים מגורשים בצעדת מוות. כשנודע למריה שיהודית בין המגורשים, היא הצליחה לאתרה בעודה בעיר ואותתה לה בידה שהיא תנסה לסייע לה. מריה פנתה לשוטר מקומי והראתה לו תעודת חסות זרה (שוצפאס), אולם השוטר סירב לדבר עימה והדף אותה בכוח. בהמשך הצעידה פגשה יהודית את אביה והם צעדו יחדיו, אוחזים זה בידי זה, בידיעה שהם מובלים אל מותם. ושוב הגיעה מריה וניסתה לסייע להם. משהגיעה שיירת המגורשים לעיר קומארום, הצליחו יהודית ואביה לשלוח גלויה למריה שבה רשמו את מיקומם. ואולם, עד שמריה הגיעה אליהם, המשיכה השיירה בדרכה. מריה שבה לבודפשט חבולה ונפוחה לאחר שהוכתה במשך שלושה ימים רצופים על כך שניסתה להציל יהודים.
כשהגיעה שיירת היהודים המגורשים לעיר ג'ור, הסמוכה לגבול, נכלאו יהודית ואביה במחנה ריק מאדם ששימש לפני כן כגטו היהודי. הימים היו ימי חג החנוכה, היהודים המגורשים כבר החלו להישלח בקבוצות לגרמניה, ויהודית ואביה המתינו לתורם. לפתע הם שמעו שמחפשים אחריהם. לתדהמתם, התברר שמריה הגיעה למקום עם נהג ורכב כדי לחלצם. יהודית פרצה בבכי נרגש למראה של מריה, "הדודה", כפי שכינתה אותה. את בגדיה שורצי הכינים של יהודית החליפה מריה בחדשים, ומסרה לה את מסמכי הזהות שלה כך שיהודית קיבלה את זהותה של מריה. לאביה של יהודית מסרה מריה את מסמכי הזהות של אביה, שכבר לא היה בין החיים. בחצות הליל הגיעו "הדודה", יהודית ואביה בחזרה לבודפשט. משפחת קונדור שרדה את המלחמה בעיר עד לשחרור.
מריה פעלה להציל את משפחת קונדור מתוך אהבתה הצרופה אליה ומתוך רגשות הומניים טהורים. היא סיכנה את חייה והוכתה קשות, אך אף לרגע לא איבדה מנחישותה.
בשנת 1956 עלתה יהודית לישראל עם בעלה רוברט מוצ'ארי ובנם. ב-1965 הגיעו הוריה ליאופולד ורוזה קונדור בעקבותיה לישראל, מלווים ב"דודה" מריה דוברוביץ', שנקראה גם מימי ומרתה. מריה חייתה עם משפחת קונדור באשדוד, ולמן הגעתה ארצה עבדה בחברת גוטקס כחייטת ראשית והתמחתה בעיצוב שמלות ערב ובגדי חוף. רק ב-1994, בגיל 82, פרשה לגמלאות. במהלך השנים התגיירה מריה. היא התאפיינה באישיותה החזקה, והייתה מוכרת כדעתנית ונחושה מאוד וכצנועה ואוהבת לעזור לכל נזקק.
ב-15 באוקטובר 1968 הכיר יד ושם במריה כחסידת אומות העולם.
ב-29 בנובמבר 1997 הלכה מריה מימי דוברוביץ' לעולמה בגיל 85. היא הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד בסמוך לליאופולד קונדור.
