יוהנה סמולוק נולדה למשפחת גליווה בעיר טרמבובלה.
ערב המלחמה היה מאיר ליכטנטל בעל עגלה ("בעלגולה" ביידיש). יוהנה עבדה כאם בית בבית משפחה יהודית אמידה שאליה היה מאיר מבצע הובלות, וכך הכירו זה את זו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלחם מאיר בשורות הצבא הפולני. לאחר שנשבה על ידי הגרמנים והצליח להימלט, הוא שב תשוש ופצוע לעירו טרמבובלה, שעברה בינתיים, בכפוף להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, מידי גרמניה לשליטת ברית- המועצות.
בהגיעו לעיר הקיש מאיר על דלת ביתה של יוהנה, שחיה לבדה עם שלושת ילדיה מרישיה (מריה) בת ה-11, יוֹזֶ'ק (יוזף) בן השמונה ובנה הקטן. בעלה יאן סמולוק, חייל בצבא הפולני, לא שב משדה הקרב, ויוהנה קיבלה את מאיר בביתה על מנת שיסייע לה בתחזוקת המשק הקטן שהיה ברשותה. ב-1941, עם כיבוש העיר על ידי הגרמנים וכליאתם של היהודים בגטו ולמרות הסיכון הרב שבדבר, העניקה יוהנה מקלט למאיר בביתה ודאגה לשלומו. זאת ועוד, לבקשתו של מאיר, נכנסה יוהנה, פעמים עם בתה מרישיה ופעמים עם בנה יוז'ק (יוזף), לגטו צ'ורטקוב ובהמשך לגטו קופּיצ'ינצֶה, על מנת להביא מזון וידיעות לקרוביו. בשובה מאחת מגיחותיה לגטו הביאה עימה יוהנה את מישָה ליכטנטל בת השבועיים, בתם של ירחמיאל, אחיו של מאיר, ואשתו רבקה, וזאת לבקשת הורי הפעוטה. לפני שרבקה מסרה את בתה לידי יוהנה, היא אמרה לה שאם היא לא תישאר בחיים, מישה תהפוך לבתה של יוהנה.
ביוצאה אל קרובי משפחתו של מאיר בגטאות סיכנה יוהנה רבות את חייה ואת חיי ילדיה, שהתלוו אליה. היא נדרשה להתמודד עם סיכונים רבים, חלקם בלתי צפויים, כגון המרחק הרב בן עשרות הקילומטרים שאותו היה עליה לעבור ממקום מגוריה אל הגטאות, הקושי להסביר את הימצאותה הרחק ממקום מגוריה, התנועה בשעות העוצר, שהגבירה את הסיכוי להתגלות ולהיירות, והחשש מהלשנות אפשריות בגטאות עצמם. היו קשיים נוספים, כגון הקושי לאגור ולאחסן את המזון מבלי לעורר חשד או תנאי מזג האוויר הקיצוניים. כך, למשל, היא נאלצה לא אחת לחזור מן הגטאות ולבלות את הלילה, עם מי מילדיה שהתלווה אליה, בתוך ערמת תבואה מחמת הגשם או השלג.
כשהחלו הגרמנים לחפש אחר נמלטים יהודים, יוהנה, ששכניה ידעו על יהדותם של בני משפחת ליכטנטל, עברה עם שלושת ילדיה, מאיר ומישה הפעוטה, שאותה היניקה, לבית הרוס למחצה בשכונת עוני באחד מפרברי העיר.
המיקום החדש היה אמור להבטיח שהשכנים לא יֵדעו שהגבר המסתובב בדירתה של יוהנה אינו פולני. למרות זאת חשדו שכניה של יוהנה שהיא מסתירה יהודים, והלשינו עליה לגרמנים. באחד הערבים נשמעו דפיקות אנשי הגסטאפו על דלת ביתה, שלוו בצרחות שהיא מחביאה יהודים. מאיר הצליח לחמוק מן הדלת האחורית, ובחסות החשכה הסתתר במשך שעות ארוכות בבור שירותים בבית סמוך של קרובת משפחתה של יוהנה, וכך ניצל מן החיפוש. במהלך החיפוש החזיקה יוהנה את מישה הפעוטה בזרועותיה, ולגרמנים אמרה שהיא בתה. במהלך המלחמה ילדה יוהנה את דנקה ומיצ'סלב, ילדיה המשותפים ממאיר, ויחד חיו כולם בדירה אחת. על מנת לקיימם, התפרנסה יוהנה מעבודות מזדמנות בחוות הסמוכות. כך עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום במרץ 1944.
בתום המלחמה עברה המשפחה המורחבת לעיר ביטום, שנכללה על פי חלוקת הגבולות המחודשת בשליטת פולין. את בנה הקטן מסרה יוהנה לטיפול סבתה, ומאז לא שבה לראותו. ב-1946 העביר מאיר ליכטנטל את אחייניתו מישה לוועדה היהודית, שמסרה אותה לאימוץ למשפחה יהודית בליברפול שבאנגליה. ליבה של יוהנה כבד עליה מאוד. הפרידה ללא שוב מבנה וממישה וההבטחה שנתנה לאמה של מישה לגדלה, לא הרפו ממנה בכל מהלך חייה. מרישה, בתה הבכורה של יוהנה, נישאה ליהודי פולני, היגרה לפילדלפיה שבארצות-הברית והתגיירה. הבן יוז'ק נותר בפולין. ב-1949 עלו מאיר ליכטנטל ושני ילדיו דנקה (שבארץ נקראה חיה) ומיצ'סלב (שבארץ נקרא משה) לישראל. יוהנה ובניה דוד ומארק (בישראל נקרא ירחמיאל) הגיעו ארצה שנה לאחר מכן, ב-1950, והשתכנו באוהל במחנה העולים בחדרה. אט-אט התאחדה המשפחה מחדש. יוהנה ומאיר בנו את ביתם בכפר יונה וגידלו את משפחתם בת שבעת הילדים המשותפים.
קליטתה בארץ לא הייתה חפה מקשיים, אך יוהנה ידעה להתגבר עליהם בעוז רוחה. חוויית ההצלה במהלך המלחמה לא נטשה אותה. מפעם לפעם, מדי שוכבם לישון, נהגה לספר לילדיה את קורותיה במלחמה ולהשיח את ליבה על הפחדים והסכנות שחוותה. לא הרפה ממנה אף הגעגוע לבנה הקטן, שנותר בפולין, ולמישה, שגדלה באנגליה. היה עליה להתגבר גם על הערות שהופרחו לעברה ולעבר ילדיה מעת לעת בדבר היותה נוצרייה.
למרות כל אלה הייתה יוהנה, האישה שגברה תמיד על כל הפחדים והמכשולים, עמוד התווך במשפחתה, עקרת בית חרוצה בעלת תבונת כפיים רבה. במהלך חייה עבדה במשק המשפחתי, שכלל עופות, חיות משק וגידולים חקלאיים שונים.
במהלך השנים נפרדו יוהנה ומאיר, אולם המשיכו להתגורר זה בסמוך לזו ושמרו על קשרים טובים. בערוב ימיה התגוררה יוהנה בבית האבות ע"ש גרטרוד לוקנר בנהריה.
ב-17 ביוני 1987 הכיר יד ושם ביוהנה ליכטנטל כחסידת אומות העולם.
יוהנה הלכה לעולמה בשניים במרץ 1995 בגיל 81. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בעין החורש.
